כיבוד אב ואם — יסודות מצוות הכבוד והמורא

מצווה שבין אדם להוריו

כיבוד אב ואם היא אחת מעשרת הדיברות, ונאמר בה 'כבד את אביך ואת אמך'. במקום אחר נצטווינו 'איש אמו ואביו תיראו'. מכאן למדו חכמינו שיש בענייני ההורים שתי מצוות: מצוות כבוד ומצוות מורא. שתיהן מבטאות את ההכרה העמוקה בחוב שהאדם חב למי שהביאוהו לעולם, גידלוהו וטיפחוהו.

מהו כבוד ומהו מורא

הכבוד הוא בעשייה חיובית: לדאוג להוריו במאכל ובמשתה, לסייע להם בצרכיהם, להכבד אותם ולנהוג בהם דרך ארץ. המורא הוא בהימנעות: שלא ישב במקום המיוחד להם, שלא יסתור את דבריהם, ושלא יקרא להם בשמם הפרטי בלבד אלא יפנה אליהם בלשון כבוד.

החכמים נתנו דוגמאות מעשיות: הבן מאכיל את הוריו, מלבישם ומכסם, ומכניס ומוציא אותם בכבוד. וכל זה מתוך הכרה שהמצווה אינה רק מעשה חיצוני אלא יחס פנימי של הוקרה.

בסבר פנים יפות

יסוד חשוב במצווה זו הוא אופן הקיום. אפשר להאכיל את ההורים מן המיטב ועדיין להחסיר בכבודם אם הדבר נעשה מתוך זלזול או חוסר רצון. ולהיפך, אפשר להעמיד את ההורים במלאכה פשוטה ובלב שמח, ולזכות בכך לקיום נעלה של המצווה. עיקר העניין הוא הרצון הטוב והכבוד הפנימי המלווה את המעשה.

גבולות ואיזון

יש מקרים שבהם נדרשת התייעצות עם תלמיד חכם, כגון כשההורים מבקשים דבר שאינו מתיישב עם ההלכה, או כשנוצרת התנגשות בין רצונותיהם של ההורים לבין חובות אחרות. במצבים מורכבים אלו אין לפעול על דעת עצמו אלא לשאול רב, שכן יש בכך עדינות רבה.

כמו כן, ההורים עצמם מצווים שלא להכביד יתר על המידה על ילדיהם ולא להעמיס עליהם דרישות קשות, כדי שלא להכשילם. מערכת היחסים הבריאה נבנית מתוך כבוד הדדי ורגישות.

גם לאחר מאה ועשרים

מצוות הכבוד אינה פוסקת בחיי ההורים בלבד. אף לאחר פטירתם ממשיך הבן לכבדם, באמירת דברים טובים בשמם ובהזכרתם בלשון של כבוד. דרך זו מבטאת שהקשר אינו מסתיים, וההוקרה נמשכת.

שכר המצווה

התורה ייעדה לקיום מצוות כיבוד הורים שכר מיוחד של אריכות ימים. מעבר לשכר, יש במצווה זו עיצוב אופי: אדם המכיר טובה להוריו לומד להכיר טובה לכל מי שהיטיב עימו, ובראש ובראשונה לבורא עולם. כך הופכת מצווה זו ליסוד בבניין המידות הטובות.

למעשה, לכל שאלה יש להתייעץ עם רב מוסמך.