כוונה ויראה בתפילה: עמידה לפני המלך בבית הכנסת

כל הלכות מורא המקדש וכבוד בית הכנסת מכוונות לתכלית אחת: שיעמוד האדם בתפילה כעומד לפני המלך, מתוך יראה וכוונה. במאמר זה נעמוד על פנימיות העניין.

דע לפני מי אתה עומד

אמרו חכמים שהמתפלל צריך שיכוון את לבו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו. הרמב"ם בהלכות תפילה הדגיש שכוונת הלב היא עיקר התפילה, ותפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. כשאדם מפנים שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים, מתבטלת מאליה כל קלות ראש, וכל ההלכות שדיברנו בהן מקבלות חיות ומשמעות.

הכנת הלב קודם התפילה

הפוסקים כתבו שראוי לשהות מעט קודם התפילה כדי לכוון את הלב, וכן לאחריה. החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם שיתפללו כדי שיכוונו לבם. אף שאיננו במדרגתם, יש ללמוד מהם את עצם הצורך בהכנה. אדם הבא מטרדות העולם אינו יכול לעבור מיד לעמידה לפני ה' בלא הכנה כלשהי.

• לחשוב כאילו שכינה כנגדו.
• להכין את הלב מעט קודם התפילה.
• להבין את פירוש המילים שמוציא מפיו.
• לעמוד באימה, בכובד ראש ובהכנעה.

הקשר בין הכבוד החיצוני לפנימי

יש קשר עמוק בין ההנהגות החיצוניות — הניקיון, הלבוש, השתיקה, הכבוד למקום — לבין הכוונה הפנימית. ההנהגות החיצוניות מעוררות את הלב ומכינות אותו, וכמאמר הראשונים שהאדם נפעל לפי פעולותיו. מי ששומר על כבוד המקום בחיצוניות, מתעורר ליראה פנימית.

מעלת התפילה בכוונה

תפילה בכוונה וביראה מתקבלת לפני המקום ופועלת ישועות. אך גם מי שמתקשה לכוון בכל התפילה, יכוון לפחות בברכה ראשונה של שמונה עשרה ובמילים העיקריות. אין לאדם להתייאש אם אינו מצליח לכוון תמיד, אלא להתאמץ בכל פעם מחדש.

כל מורא המקדש מתכנס לנקודה זו: לעמוד לפני ה' מתוך יראה ואהבה, ולהפוך את בית הכנסת למקום שבו נפגש האדם עם בוראו. ויהי רצון שנזכה לעבדו בלבב שלם. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.