חובת הצדקה: מצוות הנתינה לעני בתורה ובהלכה

נוסף על מתנות העניים שבשדה, חייבה התורה כל אדם במצוות צדקה — לתת מממונו לעני כדי פרנסתו. מצווה זו היא יסוד גדול בתורה, ונמנים בה מצוות עשה וגם לאוין. השולחן ערוך ייחד לה את הלכות צדקה ביורה דעה, והרמב"ם הרחיב בה בהלכות מתנות עניים. נביא כאן את עיקרי החובה.

מקורות החובה בתורה

התורה ציוותה במפורש על נתינת צדקה בכמה מקומות. נאמר "פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך", ונאמר "כי יהיה בך אביון... לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך". מכאן למדו חכמים:

• מצוות עשה לתת צדקה לעני כדי מחסורו.
• איסור לאמץ את הלב ולמנוע צדקה מן הנצרך.
• כפל הלשון "פתוח תפתח" מלמד שחוזרים ונותנים אפילו כמה פעמים.

הרמב"ם הדגיש שמצוות צדקה חמורה ביותר, ומעולם לא ראינו ולא שמענו שאדם ירד מנכסיו בגלל צדקה, אלא להיפך — הצדקה מגינה ומברכת.

היקף החובה — כדי מחסורו

חובת הצדקה היא לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו". חכמים פירשו שאין הכוונה לעשרו, אלא להשלים את חסרונו לפי מה שהורגל בו. עם זאת, חובה זו במלואה מוטלת בעיקר על הציבור ועל הקהל, ואילו על היחיד מוטל לתת כפי יכולתו.

קבעו חכמים שיעורים בנתינת היחיד:

• המידה הבינונית — לתת מעשר מן הרווחים, חומש מן הנכסים נחשב מידה יפה.
• אין אדם חייב לתת יותר מחומש, שלא יזדקק לבריות בעצמו.
• אף העני המתפרנס מן הצדקה חייב לתת צדקה משלו במשהו.

חומרת מניעת הצדקה

הקופץ ידו מן העני עובר על איסור תורה. חכמים החמירו מאוד בכבוד העני ובצערו, ואמרו שכל המעלים עיניו מן הצדקה נקרא בליעל. עם זאת, אין נותנים צדקה למי שמרמה ומעמיד פני עני בעוד שיש לו, ויש לברר במידת האפשר.

הדגישו חכמים שגם הדרך שבה נותנים חשובה: הנותן בסבר פנים יפות, אפילו מעט, מעלתו גדולה מן הנותן הרבה בפנים זעופות. ואם אין לאדם מה לתת, יפייס את העני בדברים טובים ולא יגער בו.

הצדקה לפני מי קודמת

קבעה ההלכה סדר קדימה בצדקה: קרוב קודם לרחוק, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, ועניי ארץ ישראל קודמים. בתוך הקרובים יש סדר נוסף לפי קרבת המשפחה. כל זה כאשר אין הפרש גדול בצורך, אך כאשר אחד נמצא בסכנת רעב ממש — חייו קודמים.

סגולת הצדקה ומעלתה

חכמים הפליגו במעלת הצדקה: היא שקולה כנגד מצוות הרבה, מקרבת את הגאולה, ומצילה מן הפורענות. נאמר "וצדקה תציל ממוות". עם זאת, אין לתת צדקה על מנת לקבל פרס בלבד, אלא לשם מצווה, אף שמותר לאדם לומר "הריני נותן כדי שיזכה בני" וכדומה.

הלימוד בחובת הצדקה מלמד שהנתינה לעני אינה רשות אלא חובה גמורה מן התורה, ושהקדוש ברוך הוא העמיד עניים בעולם כדי לזכות בהם את הנותנים. כל הרגיל לתת נעשה לבו רחב ופתוח, וזוכה לברכה בנכסיו ובחייו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.