תפילות ובקשות שסביב אמירת התהילים

נהגו ישראל לעטוף את אמירת התהילים בתפילות ובקשות — קצת לפני האמירה וקצת לאחריה. מנהגים אלו אינם מן הדין הגמור, אלא הנהגות חסידות שהשתרשו בקהילות, ויש בהם נוסחים שונים בין עדות אשכנז וספרד ובין הקהילות השונות. עם זאת יש בהם תועלת רבה לעורר את הכוונה ולכוון את הלב למטרת האמירה.

התפילה שלפני האמירה

רבים נהגו לומר קודם אמירת התהילים תפילה קצרה שבה מבקשים שתתקבל האמירה לרצון ושתועיל למטרה שלשמה אומרים. בנוסחים מסוימים מזכירים את כוונת המזמורים ומבקשים שיאיר בהם אור עליון. אין באמירה זו דין ברכה, ולכן אין חשש בשינוי או בהשמטה, ומי שאינו רגיל בה רשאי לפתוח ישר במזמורים.

התפילות שלאחר המזמורים

אחר אמירת חלק מן המזמורים, או אחר סיום הספר, נהגו לומר תפילה ובקשה המתאימה למטרה — לרפואה, לפרנסה, לישועה כללית, או לעילוי נשמה. בספרי התהילים מודפסים נוסחים רבים לכל מטרה. הבוחר נוסח המתאים לצרכו עושה כהוגן, ואין בכך כל חשש.

• בקשות לרפואה — אומרים אחר המזמורים תפילה לרפואת החולה ומזכירים את שמו.
• בקשות כלליות — מבקשים ישועה לכלל ישראל ולפרט.
• עילוי נשמה — מזכירים את שם הנפטר ומבקשים מנוחה לנשמתו.

הזכרת שמות בבקשה

בעת בקשה על חולה נהגו להזכירו בשמו ובשם אמו. הזכרה זו אינה מעכבת, ובדיעבד אם אינו יודע את השם המדויק יכול לבקש באופן כללי "על כל חולי עמך ישראל" וכדומה. עיקר הדבר הוא כוונת הלב לרחמים, והשם הוא דרך לכוון את הבקשה.

אמירת "קדיש" אחר תהילים

במקומות שאומרים תהילים בציבור נהגו לעיתים לומר קדיש אחר חלק מן הספר או אחר סיומו, ובמיוחד כשאומרים לעילוי נשמה. דיני אמירת קדיש מורכבים ותלויים במניין ובמנהג המקום, ולכן בעניין זה יש להיוועץ במנהג בית הכנסת ובמורה הוראה.

שינוי נוסח והוספה

מאחר שתפילות אלו אינן ברכות הטעונות שם ומלכות, אין איסור בהוספה, בגריעה או בשינוי. אדם רשאי להוסיף בקשה אישית בלשונו, ואף ראוי לעשות כן, שכן תפילה מן הלב בלשון שאדם מבין יקרה היא מאוד. עם זאת, את גוף המזמורים עצמם אין לשנות, שכן הם דברי הכתוב.

נמצא שהתפילות שסביב התהילים הן מסגרת המסייעת לכוונה, וכל הקהילות והיחידים רשאים לבחור בנוסח המתאים להם. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.