תענית ציבור מול תענית יחיד — מה ההבדל בדינים ובחומרות

לא כל התעניות שוות. יש להבחין בין שלושה סוגים: תענית ציבור חמורה (תשעה באב, וכן תעניות שגוזרים על צרה), תענית ציבור קלה (ארבע התעניות), ותענית יחיד שאדם מקבל על עצמו. ההבדלים נוגעים הן לעינויים והן לדיני התפילה.

חמשת העינויים

בתענית ציבור החמורה ביותר — תשעה באב — נוהגים חמישה עינויים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל (נעלי עור) ותשמיש המיטה. עינויים אלו אינם נוהגים בארבע התעניות הקלות ולא בתענית יחיד רגילה, ובהן האיסור הוא אכילה ושתייה בלבד.

תעניות ציבור שגוזרים על צרה

בית דין או הציבור רשאים לגזור תענית על צרה הבאה עליהם — בצורת, מגפה, מלחמה וכדומה. בסדר התעניות הללו, שתיקנו חכמים בעת צרה, יש דרגות, וככל שמחמירים מוסיפים עינויים ומחמירים בתפילה. סדר זה מפורט בתחילת הלכות תענית, אך בזמננו אין נוהגים בו ברוב המקומות כסדרו, אלא גוזרים תענית פשוטה לעת הצורך.

הבדלי התפילה

בענייני התפילה ההבדל מהותי:

• בתענית ציבור — שליח הציבור אומר עננו כברכה בפני עצמה בחזרה, קוראים 'ויחל' בתורה, ואומרים אבינו מלכנו.
• בתענית יחיד — אין קריאת התורה מיוחדת בשבילו, ואין הוא משנה את סדר התפילה הציבורי. הוא עצמו אומר עננו ב'שומע תפילה'.

כמה מתענים נדרשים לקריאת התורה

כדי לקרוא בתורה 'ויחל' ולנהוג מנהגי תענית ציבור בבית הכנסת, צריך מספר מתענים. נהגו שאם יש בבית הכנסת לפחות עשרה המתענים — קוראים בתורה. אם אין מספר זה, יש מנהגים שונים. זהו אחד ההבדלים המעשיים בין ציבור ליחיד.

חומרת תשעה באב כאבל

תשעה באב חמור משאר התעניות מפני שהוא יום אבל על חורבן הבית, ולכן נוהגים בו דיני אבלות נוספים — ישיבה על הקרקע, איסור לימוד תורה בדברים המשמחים, ועוד. כל אלו אינם נוהגים בתעניות הקלות, שעיקרן הימנעות מאכילה ותשובה.

סיכום ההבחנות

תענית יחיד — אכילה ושתייה בלבד, עננו ב'שומע תפילה'. תענית ציבור קלה — כיוצא בזה אך עם עננו של ש"ץ, ויחל ואבינו מלכנו. תשעה באב — חמישה עינויים ודיני אבלות. הכרת ההבדלים מונעת חומרה במקום שאין צריך וקולא במקום שצריך להחמיר.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.