
פרשת כי תשא בקיצור: מחצית השקל, הכיור ושמן המשחה, בצלאל, שמירת השבת, חטא העגל ושבירת הלוחות, תפילת משה "מחני נא מספרך", "הראני נא את כבודך", שלוש עשרה מידות של רחמים והלוחות השניים — עם דברי רש״י וחז״ל.
פרשת כי תשא (שמות פרק ל׳ פסוק י״א – פרק ל״ד פסוק ל״ה) היא מן הפרשות הדרמטיות שבתורה: מן השיא של מתן תורה אל השפל של חטא העגל, ומשם — אל תפילתו של משה, אל שלוש עשרה מידות של רחמים ואל הלוחות השניים. זו פרשה של נפילה ושל תשובה.
"כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם" — כל אחד נותן מחצית השקל, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". רש״י מביא שהראה הקב״ה למשה כמין מטבע של אש, ואמר לו: "זה ייתנו". המחצית מלמדת שכל יהודי הוא חצי, ורק יחד עם אחרים נעשה שלם. לזכר מחצית השקל נוהגים לתת צדקה לפני פורים (רמ״א, אורח חיים סימן תרצ״ד סעיף א׳).
הפרשה מוסיפה את כיור הנחושת שממנו רוחצים הכוהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, את שמן המשחה שבו נמשחו המשכן וכליו והכוהנים, ואת סממני הקטורת.
"ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". עימו נתן ה׳ את אהליאב בן אחיסמך ממטה דן, ובלב כל חכם לב נתן חכמה לעשות את המשכן.
"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". ציווי השבת נסמך לציווי המשכן, ומכאן למדו חז״ל שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת, ושל״ט אבות המלאכה נלמדים ממלאכות המשכן. ה׳ נתן למשה את שני לוחות העדות, "כתובים באצבע אלוקים".
"וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר" — רש״י מבאר שטעו בחשבון ארבעים הימים. הם נקהלו על אהרן ואמרו: "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו". אהרן אמר: "פרקו נזמי הזהב", ועשה עגל מסכה, והם אמרו: "אלה אלוקיך ישראל". אהרן בנה מזבח ואמר: "חג לה׳ מחר" — ורש״י מבאר שביקש לדחות אותם, בתקווה שמשה יבוא בינתיים.
ה׳ אמר למשה: "לך רד, כי שיחת עמך", ואמר לכלותם. "ויחל משה את פני ה׳" — משה התפלל, הזכיר את אברהם, יצחק וישראל, "וינחם ה׳ על הרעה". משה ירד, ראה את העגל ואת המחולות, "וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר". הוא שרף את העגל וטחן אותו, וקרא: "מי לה׳ אליי" — ונאספו אליו כל בני לוי.
למחרת עלה משה שוב אל ה׳ ואמר: "ועתה אם תישא חטאתם, ואם אין — מחני נא מספרך אשר כתבת".
משה נטה את האוהל מחוץ למחנה, וביקש: "הראני נא את כבודך". ה׳ השיב: "לא תוכל לראות את פניי, כי לא יראני האדם וחי... וראית את אחוריי, ופניי לא ייראו".
"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" — משה עלה שוב להר ארבעים יום, וה׳ עבר על פניו ויקרא: "ה׳, ה׳, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה". חז״ל (ראש השנה י״ז ע״ב) לימדו: ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם. ולכן אומרים אותן בסליחות ובימים הנוראים.
משה ירד עם הלוחות השניים — ורש״י מביא שירידה זו הייתה ביום הכיפורים, ומאז נקבע היום ליום סליחה וכפרה. "כי קרן עור פניו" — פניו של משה קרנו אור, והוא שם מסווה על פניו.
אחרי הנפילה הגדולה ביותר, הקב״ה מגלה את שלוש עשרה מידות הרחמים. אין נפילה שאין ממנה תשובה, והלוחות השניים — שניתנו אחרי השבר — נשארו לעד.
כשאמר ה׳ למשה "ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם", מבאר רש״י: עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם, והוא אומר "הניחה לי"? אלא כאן פתח לו פתח, והודיעו שהדבר תלוי בו — שאם יתפלל עליהם, לא יכלם. ובגמרא (ברכות ל״ב ע״א) נדרש "ויחל משה" — שעמד בתפילה לפני הקב״ה עד שהחלהו. כוחה של תפילה מסורה.
האם צדק משה כששבר את הלוחות? חז״ל (שבת פ״ז ע״א) אמרו שהקב״ה הסכים לדעתו, שנאמר "אשר שיברת" — יישר כוחך ששברת. ובגמרא (בבא בתרא י״ד ע״ב) מובא ששברי הלוחות הראשונים לא נזרקו: הלוחות השניים ושברי הלוחות היו מונחים יחד בארון. גם השבר נשמר בקודש הקודשים.
פרשת כי תשא נקראת בדרך כלל סמוך לפורים, ופרשת שקלים — "כי תישא" — נקראת כמפטיר בשבת שלפני ראש חודש אדר או בו. מחצית השקל שנתנו כל ישראל, כל אחד בשווה, היא הכנה לחג שבו "נקהלו היהודים" כאיש אחד.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק