שירת הציפורים: קולות הבוקר כשירת הבריאה

מקהלת השחר

מי שהשכים לקום עם עלות השחר מכיר את התופעה: עם הופעת אור הבוקר הראשון, מתחילות הציפורים בשירתן. מכל עבר נשמעים קולות שונים, מנגינות מגוונות, ונוצרת כעין מקהלה טבעית המלווה את זריחת השמש. תופעה זו, החוזרת בכל בוקר, מעוררת התבוננות: מה פשר השירה הזו? מדוע נתן הבורא בציפורים יכולת להשמיע קולות כה מגוונים ונעימים?

קולות בעלי תכלית

מן ההתבוננות בטבע עולה שקולות הציפורים משמשים תכליות שונות בעולמן — סימון מקום, קריאה בין בני הזוג, אזהרה מפני סכנה ועוד. אך מעבר לתכלית המעשית, יש בקולות הללו גם יופי ונעימות המעוררים את לב השומע. הבורא יכול היה לברוא עולם דומם וחסר קול, ובכל זאת מילא אותו בשפע של צלילים. עצם קיומו של היופי השמיעתי בעולם הוא עדות לחסד הבורא, שלא הסתפק בקיום ההכרחי אלא הוסיף בעולמו הדר ונועם.

שירת הבריאה

במקורותינו מצינו שכל הבריאה משבחת את בוראה. דוד המלך בתהילים קורא לכל הברואים להלל את ה': "הללו את ה' מן הארץ... החיה וכל בהמה, רמש וצפור כנף" (תהילים קמח). הציפורים נמנות במפורש בין המשבחים. כן מצינו את הפרק "כל הנשמה תהלל יה" (תהילים קנ), הקורא לכל בעלי הנשמה להלל את בוראם.

קיים חיבור הקרוי "פרק שירה", המיוחס לקדמונים, ובו מובאים פסוקים שכל ברוא וברוא "אומר" לפני בוראו. בחיבור זה מיוחסים פסוקי שבח שונים לעופות שונים. אף שאין מדובר בשירה ממש במובן האנושי, יש בכך לימוד עמוק: כל ברוא, בעצם קיומו ובמילוי תפקידו, מעיד על בוראו ומשבח אותו. הציפור המשמיעה את קולה בבוקר, אף שאינה מבינה דבר, ממלאת את חלקה בשירת הבריאה הגדולה.

השכמת הבוקר

שירת הציפורים עם עלות השחר יכולה לעורר את האדם להשכמה ולעבודת בוראו. חכמינו שיבחו את ההשכמה לתפילה ולעבודת ה', ואמרו שראוי לאדם להתגבר כארי בבוקר לעבודת קונו. הציפור, המקדימה לקום ולשיר, יכולה לשמש תזכורת לאדם שלא יתעצל בשנתו אלא יקדים אף הוא לעבודת בוראו. דרשו חכמים על דוד המלך שהיה כינור תלוי מעל מיטתו, ורוח הלילה הייתה מנשבת בו ומשמיעה קול, והיה דוד קם בחצות לעסוק בתורה ובשירה.

הקשבה כדרך להתבוננות

בעולם רועש וטרוד, קולן של הציפורים מזמין את האדם לעצור ולהקשיב. ההקשבה לקולות הטבע היא דרך להתבוננות בבריאה ולהכרה בבוראה. כשאדם עוצר רגע, מטה אוזן לשירת הבוקר, ונותן את דעתו על מי שברא את הקול הזה ואת היצור המשמיע אותו — הוא מקיים את דברי הרמב"ם על ההתבוננות בברואים המביאה לאהבת ה'.

אין צורך בכלים מיוחדים ובמסעות רחוקים כדי לחוש את פלאי הבריאה. די לעצור עם עלות השחר ולהקשיב. השירה שמסביבנו היא הזמנה יומיומית להכרת הבורא.

סיכום

שירת הציפורים אינה רק תופעת טבע נעימה לאוזן, אלא חלק משירת הבריאה כולה לבוראה. הקולות המגוונים, היופי שבהם, ועצם קיומו של נועם זה בעולם — כולם מעידים על חסד הבורא וחוכמתו. בכל בוקר, כשמתעוררת מקהלת השחר, אנו מוזמנים להצטרף בלבנו לשירה הזו, ולהלל את מי ש"בראשית" בראם. "כל הנשמה תהלל יה, הללויה".