שבועת שווא ושבועת שקר — חומרת הלאו ואיסור הזכרת השם לבטלה

בעוד שיש שבועות שאדם רשאי להישבע בהן בשעת הצורך, יש שבועות שהתורה אסרה בתכלית האיסור. שתיים מהן בולטות בחומרתן: שבועת שווא ושבועת שקר. שתיהן כלולות באזהרת הדיברה "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", שהיא מן הדברות שבעשרת הדיברות, ובהן החמירה התורה במיוחד.

שבועת שווא

שבועת שווא היא שבועה על דבר חסר תוכן או בלתי אפשרי. כמה סוגים יש לה:

• הנשבע על דבר הידוע לכל שאינו כן, כגון שנשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב.
• הנשבע על דבר ידוע ומפורסם שאין בו ספק, כגון שנשבע שהשמים שמים.
• הנשבע לבטל מצווה, כגון שנשבע שלא יניח תפילין, ששבועה זו אינה חלה אך יש בה איסור שווא.
• הנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו, כגון שנשבע שלא יישן שלושה ימים רצופים.

שבועת שקר

שבועת שקר היא כשאדם נשבע על דבר שהוא יודע שאינו אמת. ההבדל בין שווא לשקר הוא שבשווא השבועה עצמה חסרת תוכן או בלתי אפשרית, ובשקר השבועה היא על דבר אפשרי אך כוזב. בכלל שבועת שקר היא שבועת ביטוי לשקר — הנשבע שעשה דבר ולא עשה, או שלא עשה ועשה. בית הדין מטיל שבועה בדיני ממונות, וכל הנשבע בה לשקר עובר באיסור חמור ביותר.

חומרת האיסור

חכמים החמירו בעונש שבועת שווא ושקר יותר משאר עבירות. אמרו על שאר עבירות שהקדוש ברוך הוא מאריך אפו וגובה, ועל שבועת שווא נאמר שאין נקיון מיידי. כל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "לא תישא את שם ה' אלהיך לשווא". חומרה זו מלמדת עד כמה רחוקה השבועה לשקר מדרכי האמת שבהן חפץ הקדוש ברוך הוא.

הרחקה משבועה בכלל

מתוך החומרה הגדולה, נהגו יראי שמים להתרחק מן השבועה לחלוטין, אף משבועת אמת. אמרו חכמים שלא יהא אדם רגיל בשבועות, מפני שהמרבה בשבועות, אפילו של אמת, מזלזל בקדושת השם. וכבר כתבו הפוסקים שראוי לאדם לקדש את עצמו ולא להישבע כלל, אלא להסתפק בכן או לאו. אף הזכרת שמות הקודש לבטלה, שלא בדרך שבועה, אסורה, וצריך להיזהר בכבוד שם שמים.

הנהגת הדיבור הנקי

הלימוד המעשי מאיסורים אלו הוא קדושת הדיבור והרחקה מן השבועה. כמה הנהגות ראויות:

• להימנע מלהישבע, אף בדבר אמת, ולהסתפק בדיבור פשוט.
• שלא להוציא שם שמים לבטלה בכל אופן.
• להרגיל את הילדים שלא להישבע, כדי שלא יבואו לידי קלות בדבר.
• מי שרגיל בשבועות, יקבל על עצמו להיגמל מכך בהדרגה.

שבועת שווא ושקר הן מן העבירות החמורות שבתורה, ובהן נדרשת זהירות מרבית. ההרחקה מן השבועה כולה היא הדרך הבטוחה, ובה מקדש אדם את פיו ואת שם שמים. בכל מצב שבו אדם נדרש להישבע, כגון בדין תורה, יש לברר את הדבר היטב.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.