יִתְרוֹ: עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת — בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְלַחֲבֵרוֹ

במעמד הר סיני ניתנו עשרת הדיברות, חקוקים על שני לוחות. חמישה בלוח אחד וחמישה בשני. חלוקה זו אינה מקרית, ובה טמון יסוד עצום בתורה.

חמשת הדיברות הראשונים — "אָנֹכִי", "לֹא יִהְיֶה לְךָ", "לֹא תִשָּׂא", "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת", "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" — עניינם שבין אדם למקום. החמישה השניים — "לֹא תִרְצָח", "לֹא תִנְאָף", "לֹא תִגְנֹב", "לֹא תַעֲנֶה", "לֹא תַחְמֹד" — עניינם שבין אדם לחברו.

כיבוד הורים — הגשר

מעניין שכיבוד אב ואם נמנה בלוח הראשון, בין המצוות שבין אדם למקום. מדוע? כי ההורים הם שותפיו של הקדוש ברוך הוא ביצירת האדם. המכבד את הוריו, כאילו מכבד את בוראו. כיבוד ההורים הוא הגשר בין שני הלוחות — בין השמים לארץ.

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

שים לב: הדיבר הראשון אינו פותח ב"אני שבראתי שמים וארץ", אלא ב"אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ה' מציג עצמו כמי שגאל, כמי שעשה חסד, ולא רק כבורא רחוק. האמונה היהודית נשענת על קשר אישי וחי, על ניסיון של גאולה.

שני לוחות שאי אפשר להפריד

הכלי יקר ועוד מפרשים עמדו על כך שאי אפשר להפריד בין שני הלוחות. מי ששומר את החמישה הראשונים ומזניח את האחרונים — אינו אדם דתי באמת. אהבת ה' המנותקת מאהבת הבריות אינה אהבת ה'.

זה אולי המסר הגדול של מעמד סיני: התורה אינה מתחלקת ל"רוחני" ול"מוסרי". שני הלוחות ניתנו יחד, נחקקו יחד, ושבורים יחד. עבודת ה' שלמה היא זו המאחדת את הלב המתפלל בבית הכנסת עם היד הישרה במשא ומתן, ועם הלשון הנזהרת שלא לפגוע בזולת.