שבועה ונדר — ההבדל היסודי וחומרת השבועה לשווא

שני מושגים מקבילים מלווים את דיני ההתחייבויות בתורה: הנדר והשבועה. אף ששניהם דרכים שבהן אדם משעבד את עצמו בדיבורו, יש ביניהם הבדל יסודי, וחומרת השבועה גדולה אף מחומרת הנדר. הבנת ההבדל הזה חיונית, שכן השבועה כרוכה באיסורים החמורים ביותר שבתורה.

ההבדל היסודי בין נדר לשבועה

ההבדל המהותי הוא בכך שהנדר מחיל איסור על החפץ, ואילו השבועה מחילה איסור על האדם. כשאדם נודר שלא יאכל ככר לחם זה, הוא אוסר את הככר עליו — הככר נעשה כדבר אסור. אך כשאדם נשבע שלא יאכל, הוא משעבד את גופו שלא לאכול — האיסור חל עליו ולא על הככר.

מהבדל זה נובעות תוצאות מעשיות. הנדר חל גם על דבר מצווה — אדם יכול לאסור על עצמו דבר היתר. אך השבועה אינה חלה על דבר מצווה, מפני שכבר "מושבע ועומד מהר סיני" לקיים את המצוות, ואין שבועה חלה על שבועה.

חומרת שם ה' שבשבועה

השבועה חמורה מהנדר מפני שיש בה הזכרת שם ה' או כינוי משמותיו. הנשבע מערב את שמו של הקדוש ברוך הוא בהתחייבותו, וכל הפרה של שבועה היא חילול שם שמים. בעשרת הדיברות הזהירה התורה "לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא", ואמרו חכמים שעל כל העבירות הקדוש ברוך הוא מאריך אף, ועל שבועת שווא נפרע מיד.

סוגי השבועות האסורות

חכמים מנו כמה סוגי שבועות אסורות:

• שבועת שווא — הנשבע על דבר הידוע שאינו כן, כגון שנשבע על עץ שהוא אבן, או הנשבע לבטל מצווה, או על דבר שאי אפשר.
• שבועת שקר — הנשבע על העבר דבר שאינו אמת, או הנשבע לעשות ואינו עושה.
• שבועת ביטוי שלא קוימה — הנשבע לעשות דבר ולא עשאו, או שלא לעשות ועשאו.

כל אלו איסורי תורה חמורים, ועל חלקם חייבים קרבן ועל חלקם מלקות, בזמן שהיה בית דין נוהג בדינים אלו.

הזהירות המעשית מן השבועה

מתוך חומרת השבועה, נהגו ישראל קדושים להימנע מכל שבועה, אפילו שבועת אמת. רבים אינם נשבעים כלל, אפילו על דבר נכון, מפני יראת הכבוד של שם שמים. הנהגות מעשיות:

• אין להישבע אפילו על אמת, וכל שכן בלשון של שם ה'.
• יש להיזהר מהזכרת שם שמים לבטלה אפילו בלא לשון שבועה.
• מי שיש לו ספק אם נשבע, או שנשבע ורוצה להישחרר, צריך התרה כדין נדר.
• אף בדברים של מה בכך, אין להרגיל את הלשון בלשון שבועה אפילו דרך הרגל.

הן בנדר והן בשבועה ההתרה נעשית בדרך דומה, על ידי חכם או שלושה, אך בשבועה יש דקדוקים נוספים מחמת חומרתה. בכל העדות, אשכנזים וספרדים, נהגו זהירות יתרה בשבועות.

למדנו מכאן עד היכן מגיע כוח הדיבור של האדם, ועד כמה גדולה האחריות המוטלת עלינו לשמור על קדושת שם שמים. כשאדם נמנע מן השבועה ושומר על פיו, הוא מכבד את בוראו ומקדש את שמו. דווקא ההימנעות והזהירות הן ביטוי לאמונה ולכבוד הראוי לשם ה'.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.