קידוש על היין בשבת

מצוות קידוש היום היא מן התורה, שנאמר ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ (שמות כ, ח) — זכרהו על היין בכניסתו (פסחים קו, א). הקידוש הוא הכרזה על קדושת השבת ועל בחירת ישראל, ובו נפתחת סעודת ליל שבת בקדושה ובשמחה. אין הקידוש מילים בלבד, אלא רגע שבו מעיד היהודי על בריאת העולם ועל יציאת מצרים, ומכניס את קדושת היום אל תוך ביתו. במאמר זה נבאר את יסודות מצות הקידוש למעשה — חיובו, על מה מקדשים, כמה שותים, וכיצד מוציאים את בני הבית.

חיוב הקידוש ועניינו

עיקר מצות הזכירה מן התורה בדברים — לזכור את השבת ולהזכיר קדושתה בפה; וחכמים תיקנו לאומרה על כוס יין, דרך חשיבות. בקידוש הלילה אנו מזכירים את מעשה בראשית (״וַיְכֻלּוּ״) ואת יציאת מצרים (״זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם״), שכן השבת עדות לשניהם — לבריאה ולגאולה. הקידוש נאמר במקום הסעודה, ואינו יוצא ידי חובה אלא אם אכל שם מיד אחריו, שנאמר ״וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג״ — ״אין קידוש אלא במקום סעודה״ (שולחן ערוך או״ח רעג, א).

על מה מקדשים

• יין או מיץ ענבים — לכתחילה מקדשים על יין שברכתו ״בורא פרי הגפן״, ומצווה מן המובחר ביין אדום, טוב וריחני.
• על הפת — מי שאין לו יין, מקדש על הפת: נוטל ידיו, מברך ״המוציא״, ואומר נוסח הקידוש על הלחם (שולחן ערוך או״ח רעב, ט).
• חמר מדינה — אין מקדשים על שאר משקים בליל שבת לכתחילה, וטוב להשיג יין; ובקידוש היום יש מקילים על ׳חמר מדינה׳ (משקה חשוב) בשעת הדחק.

שיעור הכוס והשתייה

• הכוס צריכה להכיל רביעית (כ־86 מ״ל, ולמחמירים כ־150 מ״ל) יין לפחות, ותהא שלמה, נקייה ומלאה על גדותיה.
• המקדש ישתה מלוא לוגמיו — רוב רביעית (כ־44 מ״ל ומעלה) — כדי לצאת ידי חובת שתייה מן הכוס, בבת אחת או בסמוך.
• אוחזים את הכוס בימין, נותנים אותה על כף היד כשאצבעותיה זקופות סביבה כעין ורד, ומגביהים טפח מן השולחן.
• נהגו למזוג את הכוס עד גדותיה, ולבדוק שאינה פגומה (שנשתה ממנה קודם) לפני הקידוש.

סדר הקידוש בליל שבת

• אומרים ״וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ״ (ויש נוהגים בעמידה, מפני שהוא עדות על מעשה בראשית).
• ברכת ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״ על היין.
• ברכת הקידוש — ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ... זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם... מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת״.

המקדש והשומעים

• אחד מקדש והשאר יוצאים בשמיעה, מדין ״שומע כעונה״, ובלבד שיכוונו לצאת והמקדש יכוון להוציאם.
• נשים חייבות בקידוש כאנשים, אף שהוא מצות עשה שהזמן גרמה, מפני ההיקש ״זכור ושמור״ — כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה (ברכות כ, ב).
• נכון שהשומעים יטעמו מן היין; ולפחות אחד מהם ישתה מלוא לוגמיו אם המקדש עצמו לא הספיק לשתות כשיעור.
• קטן שהגיע לחינוך ראוי שיטעם אף הוא, לחנכו במצוות.

קידוש היום (שחרית)

בבוקר יש מצות ׳קידושא רבא׳ — קידוש היום — שעיקרו ברכת ״בורא פרי הגפן״ בלבד, ולפניה נוהגים לומר פסוקי ״וְשָׁמְרוּ״ ו״זָכוֹר״ ו״עַל כֵּן בֵּרַךְ״. אף בבוקר צריך להיות במקום הסעודה, ומקדשים קודם הסעודה על יין, ובשעת הדחק על ׳חמר מדינה׳ לפי המנהג. קידוש היום מדרבנן, קל מקידוש הלילה שהוא מן התורה.

טעויות מצויות וכיצד להיזהר

כמה נקודות שרבים נכשלים בהן: יש לוודא שהכוס מכילה רביעית ומלאה, שכן כוס פגומה או חסרה אינה כשרה לקידוש לכתחילה. השומעים צריכים לכוון בפירוש לצאת ידי חובה ולשתוק לגמרי בעת הברכות, שכל דיבור בטל מפסיק. אין להפסיק בין הקידוש לסעודה בדברים אחרים, שאין קידוש אלא במקום סעודה. הרוצה לטעום קודם הקידוש — אסור, שכבר חלה עליו חובת קידוש משנכנסה שבת. הנשים שסיימו הדלקת נרות וקיבלו שבת יוצאות ידי קידוש בשמיעה מבעל הבית, ובלבד שיכוונו לצאת ולטעום מן היין.

מעלת הקידוש וכבודו

אמרו חכמים שהמקדש על היין בליל שבת כהלכתו, ממשיך ברכה וקדושה אל ביתו ואל סעודתו, שכן הקידוש הוא עדות חיה — הכרזה שהעולם מחודש ולא קדמון, ושה׳ בחר בישראל ונתן להם את השבת נחלה. לכן נהגו לקדש דווקא על יין מכובד ובכוס נאה ומלאה, ולעמוד בכבוד בעת אמירת ׳ויכולו׳. יש נוהגים לומר את ׳ויכולו׳ בקול ובעמידה, מפני שהוא לשון עדות, והמעיד ראוי לו לעמוד. ראוי לכוון בקידוש את שני העניינים — זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים — שהם שורש קדושת היום.

למעשה

ראוי להכין כוס נאה מלאה יין קודם השבת, לקדש במקום הסעודה מיד לפני האכילה, לאחוז בימין ולהגביה טפח, לברך בכוונה ולשתות רוב רביעית. השומעים יכוונו לצאת, יענו אמן, ויטעמו מן הכוס, ויקפידו לאכול סמוך לקידוש.

סיכום

הקידוש הוא שער הכניסה לשבת — הכרזה על קדושת היום מן התורה, הנאמרת על כוס יין מלאה. הקפדה על שיעור הכוס, על מלוא לוגמיו, ועל אמירתו במקום הסעודה, מקיימת את מצות ״זכור״ בהידור, ופותחת את סעודת השבת בקדושה, בעדות ובשמחה.