השבת — מעין עולם הבא

אמרו חז״ל במסכת ברכות (נ״ז:): „שלושה מעין העולם הבא, אלו הן: שבת, שמש ותשמיש”. ומפרשים הראשונים שהשבת היא מעין עולם הבא בעונג הרוחני שבה, טעימה מן האור הגנוז השמור לצדיקים לעתיד לבוא. אין השבת רק יום מנוחה מן המלאכה, אלא פתח שדרכו מאיר בעולם הזה אור עולם שכולו שבת.

„יום שכולו שבת” — עדות הנשמה

שנינו במשנה בסוף מסכת תמיד שמזמור „שיר ליום השבת” נאמר על „יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”. השבת היא בבואה של הגאולה השלמה, שבה תשרה מנוחה נצחית. משום כך תיקנו לומר בתפילת שבת „ישמחו במלכותך שומרי שבת” — שמחת השבת היא שמחת המלכות, טעימה מן הזמן שבו תתגלה מלכות ה׳ בעולם.

הנשמה היתרה

מלמדת הגמרא (ביצה ט״ז.) בשם ריש לקיש: „נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו”. הזוהר הקדוש (פרשת יתרו) מרחיב שביום השבת מתעטרת נשמת האדם בעטרה עליונה, והוא זוכה לתוספת רוחנית שאין דוגמתה בימי החול. וזהו שאמרו שריח הבשמים בהבדלה בא להשיב את הנפש הדואבת על אבדן הנשמה היתרה. סימני הנשמה היתרה:

• הרחבת הדעת — יכולת לתפוס בענייני קדושה מה שאין הלב תופס בחול.
• עונג רוחני — הנאה מן התפילה, הלימוד והסעודה שהיא מעין העונג הצפון לעתיד.
• מנוחת הנפש — שקט פנימי שאינו תלוי בהיעדר עשייה בלבד אלא בנוכחות הקדושה.

„מעין עולם הבא” בזוהר

הזוהר הקדוש קורא לשבת „רזא דשבת” — סוד השבת, ומדמה אותה ל„יחודא עילאה” של הבריאה. לדבריו, ביום השבת שובתים כל הדינים, וכל העולמות עולים ומתאחדים במקורם. בעולם הזה, הטרוד בעמל ובמאבק הפרנסה, אין האדם טועם את מנוחת השלמות — ואילו בשבת פוסקת המלאכה, שובתות הדאגות, ומאיר אור שהוא „מעין” — לא האור השלם עצמו, אך טעימה ממנו.

„מזמור שיר ליום השבת — ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”.

הדרכה מעשית — כיצד טועמים את מעין העולם הבא

אם השבת היא טעימה מן הנצח, כיצד נזכה לחוש בה ולא נחמיצנה בשגרה? הנה כמה יסודות מעשיים:

• עונג שבת — מצווה לענג את השבת במאכל ובמשתה ובבגדים נאים (שו״ע או״ח רמ״ב), שכן העונג הגשמי הקדוש הוא כלי לעונג הרוחני.
• שמירת האווירה — להימנע לא רק ממלאכה אלא גם מעיסוק בדברי חול ומדאגות הפרנסה, כדברי הנביא „ודבר דבר” (ישעיהו נ״ח).
• לימוד תורה בשבת — אמרו חז״ל שלא ניתנו שבתות אלא לעסוק בהן בתורה, וזהו העיטור העליון של הנשמה היתרה.
• תפילה בנחת — לנצל את התפילה בשבת, שאינה נחפזת כתפילת החול, כדי לטעום מן הדבקות.
• קבלת שבת בשמחה — לקבל את פני השבת „כמלכה” וכ„כלה”, כלשון האר״י ב„לכה דודי”, שכן ההתרגשות פותחת את הלב לאורה.

סיכום

השבת אינה סוף השבוע אלא תכליתו — היעד שאליו נמשכים ששת ימי המעשה. חז״ל, בקוראם לה „מעין עולם הבא”, לימדונו שאין הנצח מנותק מן ההווה: מדי שבוע ניתן בידינו חלון של עשרים וחמש שעות שדרכו מאיר אור הגאולה. מי שיודע לפתוח את לבו אל קדושת היום, זוכה כבר בעולם הזה לטעום מזיו שכינה — ומתוך טעימה זו הוא שב לימי החול כשהוא נושא בקרבו מעט מן הנצח.