קדושת פירות שביעית — מהי ובמה היא נוהגת

פירות הגדלים בשנה השביעית בקרקע ישראל יש בהם קדושה מיוחדת הנקראת "קדושת שביעית". קדושה זו אינה כקדושת תרומה או הקדש, אלא עניינה הוא חובת נהגות מסוימות בפירות — להשתמש בהם רק לצרכים הראויים, שלא להפסידם, ולנהוג בהם כבוד.

אילו פירות קדושים בקדושת שביעית

קדושת שביעית נוהגת בדברים הראויים למאכל אדם או בהמה, וכן בדברים הראויים לצביעה ולהנאה שגופם כלה. בכלל זה: פירות האילן, ירקות, תבואה, וצמחי תבלין. אף עשבים הראויים למאכל בהמה יש בהם קדושה. לעומת זאת, דברים שאין דרך בני אדם ליהנות מהם, או שאינם ראויים לאכילה, אין בהם קדושת שביעית.

• פירות האילן וירקות הגינה — קדושים.
• תבלינים וצמחי ריח שגופם כלה — נוהגת בהם קדושה לרוב הדעות.
• צמחי נוי ופרחים — נחלקו בהם הפוסקים, ויש מקילים.

זמן חלות הקדושה

זמן חלות הקדושה משתנה לפי סוג היבול. בפירות האילן הולכים אחר זמן החנטה — הפירות שחנטו בשנה השביעית קדושים. בירקות הולכים אחר זמן הלקיטה — מה שנלקט בשנה השביעית קדוש בקדושתה. בתבואה וקטניות הולכים אחר הבאת שליש או גמר הבישול, לפי הדינים שנתבארו בפוסקים. הבחנות אלו מורכבות, ולכן יש לברר לכל מין את זמנו.

ההשלכות המעשיות של הקדושה

מן הקדושה נובעים כמה דינים מעשיים עיקריים: אסור להפסיד את הפירות לאיבוד; אין לסחור בהם כדרך סחורה רגילה; יש לאכלם דרך אכילה הראויה להם; ובסופו של דבר חלה עליהם חובת ביעור בזמנה. כל אלו מבטאים את ההכרה שהפירות אינם רכוש פרטי גמור אלא כעין הפקר קדוש שניתן לכל.

דין דמי שביעית

אם מכרו פירות שביעית באופן המותר, חלה קדושת שביעית על המעות שנתקבלו תמורתם, ונקראות "דמי שביעית". מעות אלו צריכות אף הן להישמר בקדושתן, ואין לבזבזן אלא לקנות בהן דברי מאכל שייאכלו בקדושת שביעית. דין זה מורכב ומצריך זהירות יתרה במי שעוסק בפירות שביעית למסחר.

סיכום מעשי

קדושת שביעית היא יסוד המחייב יחס מיוחד אל הפירות לאורך כל השנה ואף לאחריה. מאחר שזמני חלות הקדושה שונים ממין למין, וכן יש הבדלים בין השיטות בכמה מן הפרטים, אין להסתמך על הכללים בלבד בעת קנייה או שימוש בפירות. בכל שאלה מעשית בעניין פירות הקדושים בקדושת שביעית, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.