
רבי עקיבא קרא לזה 'כלל גדול בתורה' — אך מה פירושו המדויק?
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". על פסוק זה אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה". מצווה אחת קצרה, שכל התורה נשענת עליה. אך כיצד ניתן לצוות על אהבה? והרי הרגש אינו נתון לפקודה.
הרמב"ן מבאר דיוק נפלא: התורה לא אמרה "ואהבת את רעך", אלא "לרעך" — בלמ"ד. כלומר, לא נדרש מן האדם לאהוב את חברו כפשוטו ממש כמו את עצמו, שזה למעלה מכוח אנוש. אלא שירצה בטובת חברו, ויחפוץ שיהיה לו כל הטוב כפי שהוא חפץ לעצמו — בלי קנאה, בלי צרות עין.
מדוע נחתמת המצווה ב"אֲנִי ה'"? ללמדך שיסוד אהבת הזולת הוא ההכרה שכולנו ברואי האל. כשאתה פוגע בחברך, אתה פוגע בצלם אלוהים שבו. וכשאתה אוהבו, אתה מכבד את בוראו. רעך הוא יציר כפיו של אותו אלוהים בדיוק.
אמר הלל הזקן לגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דַּעֲלָךְ סָנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַעֲבֵיד — מה ששנוא עליך, לחברך אל תעשה; זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא, זיל גמור".
הלל ניסח את הכלל בשלילה — "מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה". התורה ניסחה אותו בחיוב — "ואהבת". יש כאן שני שלבים: תחילה, אל תזיק. זהו המינימום. אך התורה מבקשת יותר — אהבה אקטיבית, נתינה, רצון בטובת הזולת.
פרשת קדושים פותחת ב"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". וכאן ההפתעה: הקדושה אינה מתבטאת בפרישות מן העולם, אלא דווקא ביחס לזולת. אדם קדוש אינו מי שמתבודד במערה, אלא מי שאוהב את רעהו, נושא בעול עמו, ורואה בו צלם אלוהים. זו קדושה שמתחילה לא בשמים — אלא בלב הפתוח לאדם שלצדנו.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק