
משה מתחנן להיכנס לארץ. חז"ל גילו רמז נפלא במילה "ואתחנן" — וממנו לקח גדול על אף פעם לא להתייאש מהתפילה.
הפרשה נפתחת בתחינת משה: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא" (דברים ג, כג). משה מבקש להיכנס לארץ ישראל. חז״ל במדרש (דברים רבה) דורשים: "ואתחנן" בגימטרייה 515 — כמניין התפילות שהתפלל משה לפני ה' שיכניסהו לארץ.
למה דווקא לשון "תחנונים"? מבארים חז״ל ש"אין הצדיקים תולים בקשתם בזכות עצמם אלא בחסד". אף משה רבנו, גדול הנביאים, לא בא בטענה "מגיע לי", אלא בלשון מתנת חינם. זו ענווה עמוקה: כל מה שאנו מקבלים — חסד הוא.
למרות 515 התפילות, נענה משה "רַב לָךְ" — די, אל תוסיף לדבר בדבר הזה. ובכל זאת התפילות לא היו לריק: הן לימדו את הדורות שלעולם אין מתייאשים מן הרחמים, ושערך התפילה אינו רק בתוצאה אלא בעצם הקרבה אל ה'. ובפרשה זו עצמה — לאחר ה"לא" — מופיעים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ו"וְאָהַבְתָּ", יסודות האמונה והאהבה.
הלקח: התפלל גם כשקשה, וגם כשנדמה שהשערים נעולים. כל תפילה פועלת, גם אם לא תמיד באופן שאנו מבקשים. שבת זו, "שבת נחמו", מלמדת שאחרי האבל באה הנחמה.
תפילהתפילה, שלום בית, חינוך ילדים והחזרה בתשובה
אליהו דניאל · לפני 3 י׳ · 16 ד׳
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק