פרט ועוללות: מתנות העניים שבכרם

בכרם נצטווינו במתנות עניים מיוחדות נוסף על הפאה והשכחה: פרט ועוללות. נאמר בתורה "וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם". שתי מצוות אלו עניינן בענבים, ויש להן גדרים מדויקים שמנו חכמים במסכת פאה ובדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים.

מהו פרט

פרט הוא הענבים הבודדים הנושרים מן האשכול בשעת הבצירה. כשם שבתבואה השיבולים הנושרות מיד הקוצר הן לקט, כך בכרם הגרגרים הנושרים מיד הבוצר הם פרט, והם ניתנים לעניים.

חכמים נתנו שיעור: גרגר אחד או שניים הנושרים יחד הרי הם פרט לעניים. אבל אשכול שלם הנושר אינו פרט, שכן פרט הוא דווקא הגרגרים הבודדים. גם כאן, כמו בלקט, צריך שהנשירה תבוא דרך הבציר הרגיל.

מהן עוללות

עוללות הן אשכולות מסוימים שצורתם חסרה, והתורה ציוותה שלא לבצור אותם אלא להניחם לעניים. חכמים הגדירו: עולל הוא אשכול שאין לו לא "כתף" ולא "נטף".

• "כתף" — הוא ראש האשכול הרחב שבו הגרגרים מסודרים זה על גבי זה כעין כתף.
• "נטף" — הם הגרגרים התלויים ויורדים מן השדרה כעין טיפות נוטפות.

אשכול שיש בו כתף או נטף — אינו עולל אלא של בעל הבית. רק אשכול חסר משניהם הרי הוא עולל וניתן לעניים. אם יש ספק בצורת האשכול — יש בכך פרטי דינים.

ההבדל בין הכרם לשדה

חשוב להבחין: בשדה התבואה יש לקט, פאה ושכחה. בכרם יש פאה ושכחה, ונוספות עליהם פרט ועוללות שהן ייחודיות לענבים. כלומר הכרם מרובה במתנות עניים יותר משדה התבואה. כך גם באילנות אחרים יש פאה ושכחה אך אין פרט ועוללות, שהן נאמרו דווקא בכרם.

טעם הדבר הוא שהתורה פירטה את העוללות והפרט במפורש לגבי הכרם, ולא הרחיבה אותן לשאר האילנות.

נתינה לעניים והאיסור ליטול לעצמו

הפרט והעוללות הם זכות העניים מן התורה. בעל הכרם הבוצר את העוללות לעצמו או נוטל את הפרט עובר על איסור תורה, ואף יש בכך משום גזל העני. התורה הדגישה "לעני ולגר תעזב אותם" — לשון עזיבה, שלא יעסוק בהם בעל הבית כלל אלא יעזבם לעניים.

כמו שאר מתנות העניים, אין בעל הכרם רשאי לבחור עני מסוים ולתת לו את העוללות, אלא הכול שווים, וכל הקודם וזכה — זכה. ואם אין עניים, מה שנשאר לאחר שעברו העניים — יש בו פרטי דינים.

לימוד מן הדינים הללו

מתנות הכרם מלמדות שהתורה ריבתה דווקא בכרם, מקום של שמחה ושפע, חלקים נוספים לעניים. דווקא במקום שאדם עלול לשמוח בשלו ולשכוח את הזולת, באה התורה וקבעה כמה וכמה מתנות לעני, כדי לזכך את לב הבעלים ולחבר את השמחה עם הנתינה.

בזמן הזה, אופן קיום המצוות הללו בכרמים תלוי במציאות החקלאית ובמקום, ויש לברר את הדבר. עיקר הלימוד בהן הוא להפנים את גודל זכותו של העני בממון, ולא לראות בנתינה חסד בלבד אלא חובה וזכות.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.