פלאי העין: המצלמה החיה שמתקנת את עצמה

חלון אל העולם

חוש הראייה הוא אחד החושים היקרים ביותר לאדם. דרך העין אנו קולטים את העולם סביבנו: צבעים, צורות, מרחקים ותנועה. העין היא איבר קטן, אך מורכבותה עצומה. אור הנכנס אליה עובר דרך כמה שכבות, מתמקד, ונקלט ברקמה רגישה בתוכה. שם הוא מתורגם לאותות הנשלחים אל המוח, והמוח מצדו מצרף את האותות לתמונה שלמה וברורה. כל זה מתרחש ברגע, ללא הרף, מבלי שאנו נדרשים להפעיל מאמץ או מחשבה.

התאמה מתמדת לתנאים

אחת התכונות המופלאות של העין היא יכולתה להתאים את עצמה לעוצמות אור שונות. כשאנו נכנסים ממקום מואר לחדר חשוך, בתחילה איננו רואים דבר, ולאחר זמן מה העין מתרגלת ומתחילה להבחין בפרטים. הפוך מכך, ביציאה מן החושך לאור חזק אנו מצמצמים את העיניים, והעין מצמצמת את כמות האור הנכנסת כדי להגן על עצמה. התאמה זו נעשית באופן עצמאי, מבלי שנחליט על כך. כך גם יכולת המיקוד: העין משנה את עצמה כדי לראות בבירור עצם קרוב ועצם רחוק כאחד, ומעבירה את המבט במהירות בין השניים.

הגנה ושמירה

הבורא לא הסתפק ביצירת איבר הראייה, אלא הקיף אותו במערכות הגנה. העפעפיים נסגרים במהירות בעת סכנה, הריסים מונעים כניסת אבק, והדמעות שוטפות את העין ושומרות עליה לחה ונקייה. כל מצמוץ של העפעף מנקה ומרענן את פני העין. גם מיקום העין, שקועה מעט בתוך מבנה הגולגולת, מספק לה הגנה. מערכות אלו פועלות ברקע, מבלי שניתן עליהן את דעתנו, ושומרות על חוש הראייה היקר.

התבוננות בחכמת היוצר

חז"ל לימדונו לראות בכל איבר בגוף ביטוי לחכמת הבורא. בברכת "אשר יצר" אנו מודים על הגוף ש"גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם ייפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים". הדברים נכונים גם לגבי החושים: די בשיבוש קטן כדי לפגוע ביכולת הראייה. עצם העובדה שרובנו רואים כראוי, יום אחר יום, היא חסד מתמשך הראוי להודיה. דוד המלך אמר בתהלים: "הנֹטע אוזן הלא ישמע, אם יֹצר עין הלא יביט". הכתוב מעמיד את חוש הראייה כעדות לחכמת מי שיצר אותו.

מוסר ההשכל

חוש הראייה הוא גם אחריות. חכמינו הזהירו על שמירת העיניים, שלא יהיו נמשכות אחר דברים שאינם ראויים. נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ללמדנו שהעין יכולה להוביל את האדם לטוב או למוטב. אותה עין מופלאה, שדרכה אנו מתבוננים ביופי הבריאה ומכירים בגדולת הבורא, יכולה לשמש לקדושה או לפיזור הדעת. מתוך הכרת הטוב על המתנה הזו, ראוי לכוון את מבטנו אל הדברים הטובים, אל הלימוד, אל החסד, ואל ההתבוננות בפלאי הבריאה. כך הופך החוש הגשמי לכלי לעבודה רוחנית.