פיגול נותר וטמא: פסולי הקרבנות בעבודה ובאכילה

לא די בכך שהקרבן יוקרב כראוי, אלא צריך שהעבודה תיעשה בכוונה נכונה, ושהאכילה תהיה בזמנה ובטהרה. שלושה פסולים מרכזיים נזכרים בקרבנות: פיגול, נותר וטמא. לימוד זה עוסק בהם כלימוד עיוני, להבין את דיני פסולי הקרבן.

פיגול — פסול מחשבה

פיגול הוא קרבן שנפסל מחמת מחשבה פסולה של העובד בשעת אחת מארבע העבודות. כיצד? אם חשב הכהן בשעת השחיטה, הקבלה, ההולכה או הזריקה לאכול מן הקרבן או להקטירו חוץ לזמנו הראוי — נעשה הקרבן פיגול. האוכל מבשר פיגול במזיד חייב כרת, כמפורש בתורה: "ואם האכל יֵאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה... פגול יהיה".

חוץ לזמנו וחוץ למקומו

יש להבחין בין שני סוגי מחשבה פסולה:

• מחשבת חוץ לזמנו — שחשב לאכול או להקטיר לאחר הזמן הקצוב. זה עושה את הקרבן פיגול, וחייבים עליו כרת.
• מחשבת חוץ למקומו — שחשב לאכול או להקטיר מחוץ למקום הראוי. זה פוסל את הקרבן, אך אינו פיגול ואין בו כרת.

הבחנה זו יסודית בהלכות פסולי המוקדשין, ומבוארת בארוכה במסכת זבחים.

נותר — פסול זמן

נותר הוא בשר קודש שנותר לאחר זמן אכילתו. לכל קרבן זמן אכילה קצוב: קדשי קדשים נאכלים ליום ולילה, שלמים לשני ימים ולילה, וכדומה. הבשר שנותר לאחר הזמן נעשה "נותר", ואסור באכילה, ומצווה לשורפו. האוכל נותר במזיד חייב כרת. ההבדל בין נותר לפיגול: הפיגול נפסל כבר משעת העבודה מחמת המחשבה, והנותר נפסל מחמת חלוף הזמן בפועל.

טמא — פסול טומאה

בשר קודש שנטמא נפסל באכילה, ואסור לאכלו. וכן אדם טמא שאכל בשר קודש בעודו בטומאתו עובר באיסור. קדושת הקרבן מחייבת טהרה הן בבשר עצמו והן באוכליו. דיני טומאה וטהרה בקדשים מפורטים, ויש בהם דרגות שונות.

היסוד המשותף: קדושה תובעת דיוק

שלושת הפסולים מלמדים יסוד אחד: קדושת הקרבן אינה סובלת פגם, לא במחשבה (פיגול), לא בזמן (נותר) ולא בטהרה (טמא). הקרבן צריך שלמות בכל ממדיו. מכאן לימוד אף לעבודת התפילה בימינו, שצריכה כוונה נכונה, זמנה הראוי, וטהרת המחשבה.

סיכום

למדנו את שלושת הפסולים: פיגול הנובע ממחשבת חוץ לזמנו בשעת העבודה ויש בו כרת, נותר שהוא בשר שעבר זמנו, וטמא שנפסל מחמת טומאה. ראינו את ההבחנה בין חוץ לזמנו לחוץ למקומו. דינים אלו מלמדים על הדיוק והשלמות שתובעת עבודת הקודש, ומאירים את חשיבות הכוונה והזמן בכל עבודת ה'.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.