קרבן התמיד וקרבנות הציבור: עבודת היום במקדש

בלב עבודת המקדש עמד קרבן התמיד — שני כבשים הקרבים בכל יום, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. סביב התמיד נסבה כל עבודת היום במקדש. לימוד זה עוסק בדיני קרבן התמיד וקרבנות הציבור, כלימוד עיוני.

קרבן התמיד

בכל יום הקריבו שני כבשים בני שנה לעולה: האחד בבוקר, ונקרא "תמיד של שחר", והשני אחר הצהריים, ונקרא "תמיד של בין הערביים". התמיד של שחר היה הקרבן הראשון שקרב בכל יום, ותמיד של בין הערביים היה האחרון. נמצא שכל הקרבנות שבמשך היום היו "בין שני התמידים" — נפתחים ונחתמים בעבודת התמיד.

נסכי התמיד

עם כל כבש של תמיד באו נסכים: מנחת סולת בלולה בשמן, ונסך יין שהיה מתנסך על המזבח. כך היה הקרבן שלם — בשר, סולת ויין. עבודת הנסכים מלווה אף קרבנות נוספים, וכל קרבן ונסכיו לפי המידה הקצובה בתורה.

אופי קרבן הציבור

התמיד הוא קרבן ציבור, ולכן יש לו דינים מיוחדים:

• הוא קבוע בזמנו, ובא אף בשבת ואף בטומאה — "תמידין כסדרן" אינם נדחים.
• הוא בא משל הציבור כולו, מתרומת הלשכה, ולא משל יחיד.
• קרבנות הציבור קודמים לקרבנות היחיד בסדר העבודה.

בכך נבדל קרבן הציבור מקרבן היחיד, שאינו דוחה שבת וטומאה (מלבד יוצאים מן הכלל כקרבן פסח).

מוספי השבתות והמועדים

נוסף על התמיד, בשבתות ובמועדים הקריבו קרבנות מוסף. בשבת הוסיפו שני כבשים, ובראשי חודשים ובמועדים הקריבו פרים, אילים וכבשים לפי המפורט בפרשת פינחס, וכן שעיר חטאת. קרבנות אלו הם שורש תפילת המוסף שאנו מתפללים בימים אלו, כנגד מוספי המקדש.

סדר עבודת הבוקר

עבודת המקדש בבוקר כללה סדר קבוע: תרומת הדשן מן המזבח, הדלקת המנורה והטבת הנרות, הקטרת הקטורת על מזבח הזהב, והקרבת התמיד. כל אלו נעשו בסדר מסוים על ידי הכהנים, כמתואר במסכת תמיד ובמסכת יומא. סדר זה הוא רקע להבנת תפילת השחר ולימוד פרשיות הקרבנות שאומרים בבוקר.

סיכום

למדנו שקרבן התמיד הוא יסוד עבודת היום, שני כבשים בבוקר ובין הערביים, עם נסכיהם, ושכל קרבנות היום היו ביניהם. ראינו שקרבן הציבור דוחה שבת וטומאה, ושבמועדים הוסיפו מוספים. הבנת סדר זה מאירה את מבנה התפילה בימינו, שכולה בנויה כנגד עבודת המקדש, עד שתשוב העבודה למקומה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.