טעמי הקרבנות: עיון בדרכי הראשונים

שאלת טעמי הקרבנות העסיקה את גדולי הראשונים, וכל אחד ביאר לפי שורש מחשבתו. חשוב להדגיש: עיסוק בטעמי המצוות הוא לימוד והתבוננות, ולא הכרעה הלכתית, ואף לא מיצוי כל סודה של המצווה. הקרבן מתקיים מצד ציווי הבורא, והטעמים הם דרכי הבנה. לימוד זה סוקר כמה מן הדרכים.

דרך הרמב"ם

הרמב"ם, במורה הנבוכים, ביאר טעם בקרבנות מתוך מצב הדורות. לדבריו, כיוון שבני אדם היו רגילים בעבודת הבהמות בבתי עבודה זרה, ציוותה התורה להפנות עבודה זו אל הבורא לבדו, ובכך לעקור את העבודה הזרה משורשה. עם זאת, הרמב"ם עצמו במשנה תורה מאריך בחיבת הקרבנות וקדושתם, ומבואר שאין בדבריו זלזול חלילה, אלא ביאור אחד מן הצדדים.

דרך הרמב"ן

הרמב"ן בפירושו לתורה חלק על הבנה זו, וביאר את הקרבן מצד פנימיותו: כשאדם חוטא, ראוי היה שדמו יישפך וגופו יישרף, אלא שבחסד הבורא בא הקרבן תחתיו. המקריב מתבונן בעבודת הקרבן ורואה כביכול את עצמו, ולבו נשבר ושב בתשובה. כך הקרבן הוא כלי לעבודה פנימית של חרטה והתעוררות.

טעם ההתקרבות

רבים עמדו על עצם המילה "קרבן" מלשון קרבה. הקרבן אינו מתנה לבורא, שהרי "לו כל חיתו יער", אלא אמצעי שעל ידו מתקרב האדם אל בוראו. עבודת הקרבן, על כל פרטיה, היא דרך שבה האדם מבטא את כיסופיו ומסירותו, ומעלה את עולמו הגשמי אל הקודש.

בין טעם נגלה לטעם נסתר

נחלקו הדרכים בין מי שביארו את הקרבן בטעם שכלי ונגלה, לבין מי שראו בו עניין נשגב שאין השכל מגיע אליו. נקודות לעיון:

• יש שהדגישו את הצד החינוכי והמוסרי שבהתבוננות בקרבן.
• יש שהדגישו את עצם רצון הבורא, שאין לחקור אחריו.
• יש שראו בקרבן מעשה שיש בו השפעה רוחנית עליונה שאין אנו משיגים.

כל הדרכים אמת בדרכן, ואין סתירה ביניהן, שכן מצוות התורה רבות פנים.

זהירות בלימוד הטעמים

חשוב להבהיר: אין ללמוד מן הטעמים לקולא או לחומרא במעשה, ואין לומר שכיוון שהבנו טעם, נתבטלה המצווה אם אין הטעם שייך. הקרבן מתקיים מצד הציווי, והטעם מוסיף הבנה והתעוררות בלבד. כך גם בכל מצוות התורה.

סיכום

סקרנו את דרכי הרמב"ם והרמב"ן ואת טעם ההתקרבות, וראינו שטעמי הקרבנות רבים, וכולם דברי תורה. הלימוד בטעמים מעורר את הלב ומעמיק את ההבנה, אך אינו בא במקום עצם הציווי. בעיון זה התבוננו במשמעות עבודת הקרבנות, ובמה שהיא מלמדת על דרכי התקרבות האדם אל בוראו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.