עונג שבת באכילה ובשתייה — בשר, יין ומאכלים חביבים

אחד מעיקרי עונג שבת הוא תענוג האכילה והשתייה. השבת ניתנה לעונג, ובכלל זה ליהנות ממאכלים טובים ומשקאות ערבים יותר מבימות החול. נעמוד כאן על אופן קיום עונג שבת דרך הסעודה, ועל המידה הנכונה שבה.

מעלת הבשר והיין

נהגו ישראל לאכול בשר ולשתות יין בשבת, שהם ממאכלי העונג והשמחה. אמרו חכמים שאין שמחה אלא בבשר ויין בזמן שבית המקדש היה קיים, ואף בזמן הזה הם מסימני העונג והכבוד. מי שידו משגת ירבה בבשר ויין כפי יכולתו, ומי שאין ידו משגת יענג בכל הראוי לו, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו.

דגים בשבת

נהגו לאכול דגים בשבת, ויש בזה רמזים וטעמים. הדגים ממאכלי העונג, ונהגו בהם בכל שלוש הסעודות, או לפחות בסעודות הלילה והיום. מי שאין הדגים ערבים לו, אינו חייב בהם, שכל עיקר העונג הוא במה שמהנה את האדם.

מאכלים חביבים

• דבר החביב על האדם ביותר — מצווה שיאכלנו בשבת, ולא יחסכנו לימות החול.
• ראוי להכין מטעמים מיוחדים לכבוד שבת, ולא להסתפק במאכלי חול רגילים.
• מי שמתענג דווקא במאכל מסוים, יקפיד עליו בשבת, שכל אדם לפי טבעו ותענוגו.

מאכלים חמים

מצווה לאכול מאכל חם בשבת, ובפרט בסעודת היום. החמין נהגו בו ישראל מדורי דורות לכבוד שבת ולעונגה, וגם משום שיש בו ביטוי לאמונה כנגד הכופרים שאסרו על עצמם מאכל חם בשבת. כל המהדר בתבשיל חם בשבת מקיים עונג שבת ומחזק את האמונה. ויש להיזהר בכל דיני הטמנה והשהיה כפי ההלכה, שלא לבוא לידי איסור בישול.

שתיית יין

היין משמח לבב אנוש, ונהגו להרבות בו בשבת מעט יותר מבחול, לכבוד היום ולעונגו. עם זאת, יש להיזהר שלא לבוא לידי שכרות המבטלת מן התפילה ומדברי תורה, ולא לידי קלות ראש. עונג היין צריך להיות בקדושה ובמתינות. מי שהיין מזיק לו, אינו חייב בו, ויענג בדברים אחרים.

גדרי המידה

אף שמצווה להרבות בעונג, אין זה רשות לזלילה ולסביאה. העונג צריך להיות מתוך כבוד וקדושה, ולא מתוך גסות. אכילה גסה אינה עונג אלא צער, ולכן לא יאכל אדם יותר מכדי שובעו עד שיצטער. כן יזהר להניח מקום בקיבתו לסעודות הבאות, ובפרט לסעודה שלישית.

עונג למי שאין ידו משגת

מי שאין ידו משגת ירבה בעונג, אמרו חכמים 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות'. כלומר, אדם דחוק אינו חייב להוציא מעבר ליכולתו, ודי לו במאכל פשוט הניכר לכבוד שבת. אף על פי כן, חכמים עודדו אפילו את העני להוסיף דבר מועט לכבוד שבת, כגון מין דג קטן או מעט בשר, כדי שלא תהיה שבתו כחול.

כוונת הלב

עיקר עונג שבת אינו רק במעשה האכילה, אלא בכוונת הלב — שיכוון אדם בסעודותיו שהוא אוכל לכבוד שבת ולענגה, ולא רק למלא תאוותו. בכך הופכת הסעודה הגשמית למצווה ולעבודת ה', והאוכל בקדושה מעלה את אכילתו לדבר שבקדושה.

נמצא שעונג שבת באכילה ובשתייה הוא מצווה יקרה, שבה הופך אדם את הסעודה הגשמית לעבודת בוראו. כל המכוון לכבוד שבת בסעודותיו זוכה לעונג שלם בגוף ובנפש. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.