ספירת העומר — מסע של חמישים יום אל קבלת התורה

"וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות תמימות תהיינה". מליל שני של פסח אנו מתחילים לספור ארבעים ותשעה יום, עד חג השבועות. ספירה זו מחברת בין הגאולה הגופנית של יציאת מצרים לבין הגאולה הרוחנית של קבלת התורה.

פנימיות הספירה

בצאתם ממצרים היו ישראל שקועים בטומאת מצרים, ולא היו ראויים מיד לקבל את התורה. נדרשו ארבעים ותשעה ימים של טהרה והתעלות, יום אחר יום, מדרגה אחר מדרגה. הספירה מלמדת שאין מגיעים אל הקדושה בקפיצה אחת אלא בעבודה הדרגתית. כל יום הוא מדרגה, וכל מדרגה בונה את הבאה אחריה.

עבודת המידות

נהגו ישראל לייחס לכל שבוע מן הספירה מידה משבע המידות, ולכל יום צירוף של מידות, ולעבוד בכל יום על תיקון מידה. החירות מאפשרת לאדם לעצב את אופיו, וימי הספירה הם הזמן המובחר לעבודה זו של בניין עצמי, להיות כלי ראוי לקבלת התורה.

הלכה

מצווה על כל אדם לספור בעצמו את ספירת העומר בכל לילה, ולברך לפני הספירה "על ספירת העומר". מי ששכח לספור בלילה, סופר ביום בלא ברכה. מי שדילג על יום שלם ולא ספר כלל, ממשיך לספור בשאר הימים בלא ברכה, מפני שצריך "תמימות".

מסר

ספירת העומר מלמדת את ערכו של כל יום. בספרנו יום אחר יום, אנו לומדים שהזמן יקר, ושכל יום הוא הזדמנות לצמיחה. החיים אינם קופצים אל היעד; הם נבנים יום אחר יום, צעד אחר צעד. מי שמעריך כל יום, מגיע בסוף אל ההר.