סדר אמירת תהילים בימי החודש ובימי השבוע

ספר תהילים מכיל מאה וחמישים מזמורים, ונהגו רבים לקבעו לאמירה קבועה. שתי חלוקות מקובלות בפי ישראל: חלוקה לפי ימי החודש, שבה מסיימים את כל הספר אחת לחודש, וחלוקה לפי ימי השבוע, שבה מסיימים את הספר אחת לשבוע. חלוקות אלו מודפסות ברוב ספרי התהילים, והן מסייעות לקבוע לימוד תדיר.

החלוקה לימי החודש

בחלוקה זו מחולק הספר לשלושים חלקים, חלק לכל יום מימי החודש, וכך משלים האומר את כל המזמורים במשך חודש שלם. הדבר נוח למי שמבקש קביעות יומית מועטה. כשהחודש חסר ויש בו עשרים ותשעה ימים בלבד, נהגו לומר ביום עשרים ותשעה גם את חלק היום השלושים, כדי לסיים את כל הספר.

• בחודש מלא — חלק אחד לכל יום עד יום שלושים.
• בחודש חסר — מצרפים את חלק יום שלושים ליום עשרים ותשעה.
• המטרה: לסיים את כל הספר בכל חודש בלא שיחסר.

החלוקה לימי השבוע

בחלוקה זו מחולק הספר לשבעה חלקים, חלק לכל יום מימי השבוע, וכך משלימים את הספר מדי שבוע. חלוקה זו מקובלת אצל רבים, ובמיוחד בעלי קביעות גדולה יותר. החלוקה אינה שווה לגמרי בין הימים, שכן אורך המזמורים שונה, וכל חלק נקבע לפי החלוקה המסורתית המודפסת בספרים.

סדר האמירה והברכות שסביבה

נהגו רבים לומר קודם אמירת התהילים מזמור או פסוקי הקדמה, ואחר האמירה אומרים תפילה קצרה המתאימה למזמורים שנאמרו, או "מי שעשה ניסים" וכדומה. סדרי תפילות אלו מודפסים בספרי התהילים, ויש בהם נוסחים שונים בין עדות אשכנז וספרד. אין באמירה זו דין ברכה הטעונה שם ומלכות, ולכן אין חשש איסור בהוספה או בשינוי קל.

בין קביעות אישית לחבורה

יש המעדיפים אמירה אישית קבועה לפי אחת החלוקות, ויש הקובעים חבורה לאמירה משותפת. שתי הדרכים טובות. בחבורה יש מעלת ברוב עם, ובאמירה אישית יש מעלת הקביעות והכוונה האישית. הבוחר לעצמו חלוקה ראוי שיתמיד בה, שכן עיקר המעלה בהתמדה ובקביעות הלב.

זהירות שלא לדלג

הקובע לעצמו סדר ראוי שישתדל שלא לדלג על ימים, וכשנאלץ לדלג ישלים בהזדמנות. עם זאת אין בכך חיוב גמור כדין נדר, אלא הנהגה טובה. הרוצה לקבל על עצמו קביעות זו כדבר המחייב, ראוי שיאמר "בלי נדר" כדי שלא ייכשל באיסור נדרים אם ייבצר ממנו לקיים.

בכל אופן, הקובע לעצמו אמירת תהילים מתמדת זוכה לדבק עצמו בדברי דוד המלך לאורך השנה כולה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.