סגולת ברכת כהנים — "ושמו את שמי"

מן המצוות המופלאות שבתורה היא מצות ברכת כהנים. בכל יום, בשעת חזרת הש״ץ, עולים הכהנים לדוכן, פורשים כפיהם ומברכים את הקהל בשלושה פסוקים שנמסרו למשה מסיני. ברכה זו אינה ברכת בשר ודם בלבד, אלא צינור שדרכו משפיע הקדוש ברוך הוא את ברכתו על עמו. נבאר את מקורה, את כוחה ואת הליכותיה המעשיות.

מקור המצוה

נאמר בתורה: „דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם” (במדבר ו, כג-כו). ואחר כך מוסיפה התורה יסוד גדול: „וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם” (שם כז). הכהנים אינם מקור הברכה, אלא הם המשימים את שם ה׳ על ישראל, וה׳ עצמו הוא המברך.

• הפסוקים: במדבר ו, כג-כז.
• היסוד: „וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם” — הברכה מן ה׳, והכהנים צינור בלבד.

הכהנים צינור והקב״ה המברך

מלמדת הגמרא (סוטה לח ע״א) דברים מפורשים: „כה תברכו את בני ישראל — פנים כנגד פנים”, ועוד דרשות בהלכות הברכה. ובהמשך הדף מבואר שאם יאמר אדם „וכי מה הכהנים מועילים לנו”, תשובתו בפסוק „וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם” — שהברכה תלויה בקדוש ברוך הוא ולא בכהנים. הכהנים מצֻווים לברך באהבה, כמו שתיקנו בברכה שלפני נשיאת כפיים: „לברך את עמו ישראל באהבה”. אמרו חז״ל (סוטה שם) שכל כהן שאינו מברך באהבה, או שהצבור שנוא עליו — אל יברך.

מדוע פורשים הכהנים כפיהם

נשיאת הכפיים למעלה מבטאת את המשכת השפע מלמעלה. הכהן מעמיד עצמו ככלי, פורש ידיו וממשיך את ברכת ה׳ אל הקהל. ולכן נאמר שאין הצבור רשאי להביט בכהנים בשעת הברכה, מפני כבוד השכינה השורה שם.

סגולת הברכה וכוחה

ברכת כהנים היא סגולה גדולה לשלום, לשמירה ולחן. שלושת הפסוקים מקבילים לשלושה סוגי ברכה: ברכה ושמירה בגשמיות, הארת פנים וחנינה ברוחניות, ובסוף — „וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם”, שהוא כלי המחזיק את כל הברכות. אמרו חכמים ששלום הוא הכלי היחיד המחזיק ברכה. יש הנוהגים לומר בשעת הברכה „רבונו של עולם” לבקש לתקן חלומות ולהמתיק דינים, כמובא בשו״ע.

הליכות מעשיות

כמה כללים חשובים בקיום המצוה ובקבלת הברכה:

• עמידה מול הכהנים: הקהל צריך לעמוד מול פני הכהנים ולא מאחוריהם, שהברכה „פנים כנגד פנים” (סוטה לח).
• הקשבה בשתיקה: על הקהל להאזין לברכה בכוונה ובשתיקה, ולא לומר פסוקים אחרים בשעה זו.
• עניית אמן: אחר כל אחד משלושת הפסוקים עונה הקהל „אמן”.
• אי-הבטה: נהגו שלא להסתכל בידי הכהנים בשעת הברכה, מפני קדושת השעה.
• קבלה באהבה: ראוי שיקבל אדם את הברכה בלב שלם ובאמונה שה׳ הוא המברך.

המסר המעשי

כשאתה שומע ברכת כהנים, עמוד מול הכהנים, הקשב בכוונה, וכוון לבך שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו משפיע עליך עתה ברכה ושמירה, חן ושלום. אל תראה בברכה מעשה שגרתי אלא מתנה יומית מן השמים. וכשאין כהן — נהגו החזנים לומר את פסוקי הברכה בתפילה, וגם בזה יש ברכה.

סיכום

ברכת כהנים היא רגע של חיבור ישיר בין עם ישראל לאביהם שבשמים. „וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם” — הכהנים מברכים בפיהם, וה׳ ממלא את הברכה. נצל כל יום את רגעי הברכה, וקבלם באהבה ובאמונה.