נפילת אפיים: צורתה, מקומה ומנהגי העדות

נפילת אפיים היא חלק מרכזי בתפילת התחנון, ועניינה הכנעה והשתחוויה קלה לפני הקב"ה בשעת בקשת הרחמים. בלשון חכמים נקרא הדבר "נפילת אפיים" על שם שבזמן המקדש היו נופלים על פניהם ארצה. כיום המנהג הוא בהטיית הראש בלבד. נבאר כאן את צורתה ואת מנהגיה.

שורש העניין

נפילת אפיים נלמדת ממעשי גדולי ישראל שנפלו על פניהם בעת תחינה, כמשה רבנו ויהושע. בה האדם מבטא הכנעה מוחלטת לפני הבורא, ומוסר עצמו בבקשת רחמים. אף שכיום אין נופלים ארצה ממש, הטיית הראש מבטאת את אותו עניין של ביטול והכנעה.

צורת הנפילה כיום

המנהג הרווח הוא שהיושב מטה את ראשו על זרועו ומכסה מעט את פניו בעת אמירת פסוקי התחנון. יש פרטים בדבר:

• נופלים על היד, ויש מנהגים שונים אם על יד ימין או שמאל.
• בשחרית, שבה מניחים תפילין על יד שמאל, נהגו רבים להטות על יד ימין כדי שלא לכסות פני התפילין.
• במנחה, שאין בה תפילין, יש מן המנהג להטות על יד שמאל.

פרטים אלו תלויים במנהגי העדות והקהילות, ויש לנהוג כמנהג המקום.

היכן נופלים אפיים

נהגו שאין נופלים אפיים אלא במקום שיש בו ספר תורה, כגון בבית הכנסת. במקום שאין בו ספר תורה, אומרים את פסוקי התחנון בלא הטיית הראש ונפילה ממש. גם בזה יש פרטים, ויש מקלים ומחמירים, ולכן יש לברר את המנהג.

הכוונה הראויה

נפילת אפיים אינה רק תנועה גופנית, אלא ביטוי של מסירות הנפש ובקשת רחמים מעומק הלב. ראוי לכוון בה שאדם מוסר עצמו לפני הקב"ה ומבקש על נפשו. אמירת פסוקי התחנון מתוך כוונה זו מעלה את התפילה כולה.

• יש לאמרה בכוונה ולא בחיפזון.
• ראוי להרהר בהכנעה ובבקשת רחמים.
• אין להאריך בה יתר על המידה במקום שאין הציבור נוהג כן.

הימים שאין נופלים בהם

בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון — שבתות, מועדים, ראש חודש, חנוכה, פורים וכדומה — ממילא אין נפילת אפיים. כמו כן בבית האבל ובמקום שיש שם חתן או ברית מילה, נהגו שלא ליפול אפיים, כדין התחנון. פרטי הימים מבוארים במאמר על התחנון.

מנהגי העדות

בנפילת אפיים יש הבדלים ניכרים בין מנהגי אשכנז וספרד: בצד שאליו נוטים, בנוסח הפסוקים הנאמרים, ובמידת הכיסוי של הפנים. בני ספרד נוהגים על פי פוסקיהם ובני אשכנז על פי המשנה ברורה. לכן חשוב לנהוג כמנהג הקהילה, ולא לערב מנהגים.

סיכום

נפילת אפיים מבטאת הכנעה ומסירות בעת בקשת הרחמים, ונעשית כיום בהטיית הראש בלבד. מנהגי הצד והנוסח שונים בין העדות, ובמקום שאין ספר תורה אין נופלים ממש. בכל פרט מעשי של מנהג, צד הנפילה או מקום האמירה — יש לברר.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.