נזקי אש — דיני ההבער ואחריות בעל האש

אב הנזיקין הרביעי הוא "ההבער" — נזקי אש. מקורו בפסוק "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה". אדם המדליק אש ברשותו, והאש יצאה והזיקה רכוש זולתו, חייב בנזק. דין זה נוגע לכל מי שמשתמש באש — בין בהדלקת מדורה, בין בבישול, ובימינו אף במכשירי חשמל וחימום.

אשו משום חיציו או משום ממונו

הגמרא דנה ביסוד חיוב האש בשתי דרכים: "אשו משום חיציו" — האש נחשבת כחץ שיצא מידו של האדם, ולכן הוא כמזיק בידיו; או "אשו משום ממונו" — האש נחשבת כממונו המזיק, כשור או בור. להבחנה זו השלכות מעשיות, למשל בשאלה האם חייבים על נזק שנגרם מן האש לאחר זמן, וכן בדיני אש שהזיקה אדם.

גדר הפשיעה בהדלקת אש

חיוב האש תלוי בכך שהמבעיר פשע בשמירתה. אם הדליק אש במקום ובאופן סביר, ופתאום באה רוח שאינה מצויה ונשאה את האש למרחק והזיקה — יש בכך צד פטור, שכן זה אונס. אך אם הדליק במקום שדרך האש להתפשט ממנו, או ברוח מצויה שצפוי שתישא את האש — פשע וחייב. השאלה תלויה בצפיות הנזק.

• הדליק ויצאה ברוח מצויה — חייב, שכן היה עליו לצפות זאת.
• יצאה ברוח שאינה מצויה — יש בכך פטור באונס.
• הדליק בתוך רשותו ופשע בשמירה — חייב בנזק.

שיעור התפשטות האש

חכמים נתנו שיעורים עד היכן מגעת אחריותו של בעל האש לפי גובה הלהבה ומרחק התפשטותה הצפוי. מעבר לשיעור הצפוי, אם האש התפשטה באופן חריג, הדבר נדון כאונס. שיעורים אלו ניתנו לפי מציאות התקופה, ויש להתאים את העיקרון לכל מצב — תמיד לפי מבחן הצפיות הסבירה של התפשטות הנזק.

טמון באש

דין מיוחד הוא "טמון באש". אם בתוך הגדיש שנשרף היו חפצים טמונים שאין דרך להניחם שם, נחלקו אם בעל האש חייב על נזקם. לדעת רבים, בעל האש פטור על דברים טמונים שלא היה יכול לצפות את קיומם, וחייב רק על מה שגלוי ומצוי. דין זה מצמצם את אחריות המבעיר לנזקים שהיו בגדר הצפוי.

אחריות מעשית בימינו

יסודות דיני האש חיים מאוד בימינו. השארת תנור או נר דולק ללא השגחה, הדלקת אש ליד חומר דליק, או רשלנות במכשיר חשמלי שגרם לשרפה — כל אלו נדונים על פי עקרונות ההבער. ערב שבת, שבו רבים מדליקים נרות, יש להקפיד במיוחד על מיקום בטוח כדי שלא לגרום נזק. שמירה על האש היא חלק מאחריות האדם לסביבתו.

דיני האש מבטאים את עיקרון הצפיות והאחריות: אדם חייב על הנזק שהיה לו לצפות ולמנוע, ופטור על אונס גמור שלא היה בידו לחזותו. בכל מקרה מעשי של נזק מאש או שרפה, ובמיוחד בשאלות של פשיעה לעומת אונס, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.