נדרי מצווה ונדרי צדקה — מתי ראוי לנדור ומתי להימנע

במבט ראשון נראה כאילו יש סתירה ביחס חכמים אל הנדרים. מצד אחד אמרו שהנודר נקרא חוטא, ואף הזהירו שלא לנדור כלל. מצד שני מצינו שהאבות נדרו, וכן נהגו ישראל לנדור לצדקה ולדבר מצווה. עיון בדברי הפוסקים מבהיר את ההבחנה ומלמד מתי הנדר ראוי ומתי יש להתרחק ממנו.

גנות הנודר נדרים סתם

על נדרים שאדם נודר לאסור על עצמו דברים מותרים, כגון האומר "קונם בשר עליי" או "הריני נזיר", אמרו חכמים דברים חריפים. דרשו על הנזיר שהוא חוטא על שציער את עצמו מן היין, וקל וחומר לאוסר על עצמו דברים אחרים. הטעם הוא שדי לו לאדם במה שאסרה עליו התורה, ואין צורך להוסיף איסורים מדעתו.

הרמב"ם כתב שדרך החסידים שלא לנדור כלל, ואם נכשל ונדר, ראוי שיתחרט ויבקש התרה. מי שמרבה בנדרים נמצא נכשל בקיומם, ובא לידי איסור "בל תאחר" ו"לא יחל דברו".

נדרי מצווה — מסלול נפרד

שונה הדבר בנדר של מצווה. הנודר לעשות מצווה, אין בכך גנות, ולהפך — יש בזה זירוז של עצמו לקיום הטוב. חכמים אמרו שהנודר לקיים מצווה הרי הוא כמקריב קרבן, מפני שהוא מחזק את עצמו ברצון לעבוד את בוראו. ההבחנה ברורה:

• נדר לאסור על עצמו דבר מותר — ראוי להימנע ממנו.
• נדר לזרז את עצמו במצווה, כגון נדר ללמוד או להתפלל — יש בו צד חיוב.
• נדר לעת צרה, כדרך שנדר יעקב אבינו, נחשב דבר ראוי כדי להתחזק.

נדרי צדקה

נדרי צדקה הם מן השכיחים ביותר בקהל ישראל. אדם המקבל על עצמו לתת סכום לצדקה, או המתחייב בעת קריאת התורה, יוצר בכך חיוב גמור. חיוב זה חמור, מפני שלצדקה יש גם דין של הקדש לעניים, וכל המעכב את נתינתו עובר באיסור "בל תאחר". לכן הזהירו הפוסקים שלא להתחייב בצדקה אלא אם כן בדעתו לקיים מיד או בקרוב.

עם זאת, גם בנדרי צדקה לימדונו חכמים מידה של זהירות. הראשונים כתבו שבדורות שירדה ההקפדה, טוב יותר שאדם יאמר בלבו לתת בלא הוצאת לשון נדר, או שיתנה "בלי נדר", כדי שלא ייכשל אם יתעכב.

אמירת "בלי נדר" בצדקה

כשאדם מתחייב לצדקה, ראוי לו להוסיף "בלי נדר". בכך הוא מבטא את כוונתו הטובה לתת, אך אינו יוצר התחייבות מחייבת בדין נדר. כך, אם יתעכב מסיבה כלשהי, לא יעבור על איסור. עם זאת, רבים מן הפוסקים העירו שגם מי שאמר "בלי נדר" אינו פטור מן הראוי לקיים את דברו, שכן הבטחה היא הבטחה, אלא שאינו נכנס לחומרת הנדר ממש.

הכרעה מעשית

העולה מן הדברים שיש להבחין היטב בין שני סוגי הנדרים. נדר לאסור דברים מותרים — ראוי להתרחק ממנו לחלוטין. נדר למצווה ולצדקה — יש בו מעלה, אך גם בו ראוי לנהוג בזהירות ולהוסיף "בלי נדר" כדי שלא להיכשל. בכל מקרה של ספק, או כאשר אדם כבר נדר ומתקשה לקיים, יש לברר את הדרך הנכונה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.