מתנות עניים בשדה — לקט שכחה ופאה

בכלל המצוות התלויות בארץ נמנות גם מתנות העניים שבשדה: לקט, שכחה ופאה (ובכרם — פרט ועוללות). מצוות אלו מבטאות את חובת בעל השדה לשתף את העני בברכת אדמתו, והן ביטוי עז של חמלה וצדק חברתי שבתורה.

פאה

פאה היא מצוות התורה להשאיר חלק מן השדה בלתי-קצור לעניים. אין קוצרים את כל השדה עד הסוף, אלא משאירים פאה בקצה. שיעורה מן התורה אין לו גבול קצוב, וחכמים קבעו שיעור מינימלי — אחד מששים — ויש להוסיף לפי גודל השדה, מספר העניים וברכת היבול. הפאה ניתנת לעניים, והם הזוכים בה.

לקט

לקט הם השיבולים הבודדות הנושרות מיד הקוצר בשעת הקצירה. שיבולים אלו — כשנפלו אחת או שתיים — שייכות לעניים, ואין בעל השדה רשאי ללקטן. אם נפלו שלוש יחד, אינן לקט. דין דומה קיים בכרם לגבי "פרט" — ענבים בודדים הנושרים בשעת הבצירה.

שכחה

שכחה היא עומר או אגד תבואה שנשכח בשדה בשעת האיסוף. כששכחו בעלי השדה עומר ולא הביאוהו, אסור לחזור וליטלו, אלא הוא לעניים. דין שכחה נוהג גם באילן — פירות שנשכחו בעת המסיק או הבציר. בדין השכחה פרטים רבים: מה נחשב שכחה ומה לא, וכמה עומרים נחשבים שכוחים.

עוללות בכרם

• עוללות הם אשכולות ענבים שאין להם צורת אשכול שלם — כתף ונטף — אלא ענבים מפוזרים.
• אשכולות כאלה אסור לבצור לעצמו, והם ניתנים לעניים.
• דינים אלו מיוחדים לכרם, ויש להם הגדרות מדויקות בצורת האשכול.

היקף החיוב ומעמד בזמן הזה

מתנות עניים נוהגות בארץ ישראל. עיקר חיובן הוא בשדות ובכרמים של תבואה ופירות. בחקלאות המודרנית, שבה הקצירה נעשית במכונות, מתעוררות שאלות כיצד מקיימים לקט שכחה ופאה הלכה למעשה, ומי הם העניים הזוכים. רבים מן החקלאים שומרי המצוות פועלים בהכוונת רבנים כיצד להקצות את מתנות העניים בפועל.

ערך המצווה

מתנות העניים אינן צדקה רגילה אלא זכות ממונית של העני בגוף היבול — התורה קבעה לו חלק בשדה. בכך לימדה התורה שפרנסת העני אינה חסד בלבד אלא חובה הנובעת מן הקרקע עצמה. יש בכך מסר חינוכי עמוק על אחריות הדדית בעם ישראל.

סיכום

לקט, שכחה ופאה, ובכרם פרט ועוללות, הם מתנות עניים הנוהגות בארץ, שבהן זוכה העני בחלק מן היבול. קיומן בחקלאות בת-זמננו מצריך הכוונה מעשית. הואיל ויש בהן שיעורים, הגדרות ופרטים מרובים ושאלות חדשות במציאות ימינו, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.