מצות מזוזה

מצות מזוזה מלווה את היהודי בכל כניסה ויציאה מביתו, ומעידה על אמונתו בייחוד ה׳ ובהשגחתו התמידית. אמרו חכמים שכל מי שיש לו מזוזה בפתחו, מזומן לו שמירה מלמעלה, שנאמר ״ה׳ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ״ (מנחות לג, ב, ומדרש). במאמר זה נבאר את יסודות מצות המזוזה, אילו פתחים חייבים בה, וכללי קיומה למעשה.

מקור המצווה ועניינה

נאמר ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ״ (דברים ו, ט). המזוזה היא קלף שכתוב בו בכתב סת״ם שתי פרשיות — ״שמע״ ו״והיה אם שמוע״ — ובהן ייחוד ה׳ ועול מצוות. הקלף נכרך ונקבע במזוזת הפתח, וכשאדם יוצא ונכנס הוא רואה את שם ה׳ (״שדי״) הכתוב מאחוריה, ומתעורר לזכור את בוראו וליראתו. אמרו חכמים שאין המזוזה ׳קמע׳, אלא מצווה שכל עניינה זכירת ה׳, ומכוחה באה השמירה (רמב״ם מזוזה פ״ה, ד; פ״ו).

אילו פתחים חייבים במזוזה

לא כל פתח חייב במזוזה. תנאי החיוב העיקריים (שולחן ערוך יו״ד רפו):

• בית דירה — מקום שדרים בו דרך קבע ומיועד לדירת אדם.
• שיעור — פתח שיש בו רוחב ד׳ טפחים לפחות ובגובה עשרה טפחים.
• צורת פתח — שתי מזוזות (קורות) בצדדים ומשקוף למעלה.
• ראוי לדלת — לרוב הפוסקים צריך שיהיה הפתח ראוי לדלת.

חדרי מגורים, מטבח, חדרי שינה וסלון — חייבים. שירותים ומקלחת פטורים, מפני שאינם מקום כבוד. חדר מדרגות משותף, מחסן ומרפסת — דינם משתנה, ויש לברר בכל מקרה עם מורה הוראה.

כמה פרטים מצויים בדין הפתחים: פתח בין שני חדרים החייבים שניהם — קובעים בו לפי צד הכניסה לחדר החשוב או לפי ההיכר; דלת שאין לה משקוף או מזוזות כצורת פתח — יש לברר אם חייבת; ופתח שאין בו שיעור עשרה טפחים גובה או ארבעה רוחב — פטור. השוכר דירה לזמן קצר או המתאכסן במלון פטור מן הדין, שאין זו דירת קבע שלו.

מקום הקביעה

• בצד ימין של הנכנס לחדר (ולא של היוצא).
• בשליש העליון של גובה הפתח, ובלבד שיהיה טפח למעלה ממנה.
• נוהגים אשכנזים לקובעה באלכסון, ראשה העליון כלפי פנים הבית, כפשרה בין הדעות אם תעמוד זקופה או שוכבת (רמ״א יו״ד רפט, ו); וספרדים נוהגים לקובעה זקופה.
• קובעים אותה על מזוזת הפתח עצמה, בחלל הפתח ולא לאחור, ומחברים אותה למזוזה בשני קצותיה שתהא קבועה ולא תלויה.

אופן קביעת הקלף וכתיבתו

• הקלף נכתב בכתב סת״ם על ידי סופר מומחה וירא שמים, לשמה, ובדיו כשרה.
• שתי הפרשיות נכתבות זו אחר זו בעמוד אחד, בכ״ב שורות כמנהג, וכל אות צריכה להיות מוקפת גויל ושלמה.
• גוללים את הקלף מסופו לתחילתו, כך שכשפותחים אותו מתחילים במילה ״שמע״, וכותבים ״שדי״ מאחוריו.
• נותנים את הקלף בתוך בית מזוזה סגור המגן מפני לחות ושמש, שהם מפסידים את האותיות.

זמן הקביעה

• בארץ ישראל — קובעים מיד עם הכניסה לבית, מפני חשיבות יישוב הארץ ומצוות המזוזה.
• בחוץ לארץ בבית שכור — יש שלושים יום עד שחל החיוב, ואחר כך חייב לקבוע.

הברכה והקביעה

• קודם הקביעה מברכים ״לקבוע מזוזה״, ואם קובע כמה מזוזות בבת אחת — ברכה אחת לכולן, ויכוון בברכה על כולן.
• קובעים את הקלף כשהוא כרוך מסופו לתחילתו וכתוב לשמה, בתוך בית מזוזה מכובד המגן עליו מפני הלחות.
• יש לוודא שהקלף כשר ונכתב בידי סופר ירא שמים ובהכשר.

בדיקת המזוזות

נהגו לבדוק את המזוזות פעמיים בשבע שנים (שולחן ערוך יו״ד רצא, א), ובשעת צרה או צורך אף קודם, שמא נמחקו אותיות מחמת הזמן והלחות ונפסלה. מזוזה פסולה — כמי שאין לו מזוזה כלל, ולכן הבדיקה חשובה.

מזוזות פסולות ומעבר דירה

מזוזה שנפסלה — שנמחקה בה אות או שנקרעה — דינה כמי שאין לו מזוזה כלל, ולכן חשובה הבדיקה מעת לעת. העוזב דירה שיבוא אחריו יהודי אחר לגור בה — אסור לו ליטול את מזוזותיו, אלא מניחן במקומן (בבא מציעא קב, א; שולחן ערוך יו״ד רצא, ב), מפני הסכנה וכבוד המצווה; ומכל מקום נוטל מן הדייר הנכנס את דמיהן. אין קובעים מזוזה כ״קמע״ לשמירה בלבד, ואסור לכתוב עליה שמות מלאכים או פסוקים נוספים, שהעושה כן מוציא את המצווה מידי פשוטה, ואף מזיק (רמב״ם מזוזה פ״ה, ד).

למעשה

הקונה בית או שוכר דירה יקבע מזוזות כשרות בכל הפתחים החייבים בהקדם, יברך פעם אחת על הראשונה ויכוון על השאר, ויבדוק את קלפיו מעת לעת. ראוי למשמש במזוזה או לנשקה בכניסה וביציאה, לזכר ייחוד ה׳ ולעורר את הלב.

סיכום

המזוזה הופכת את פתח הבית לתזכורת אמונה בכל מעבר. ידיעת הפתחים החייבים, מקום הקביעה בימין ובשליש העליון, הברכה עליה ובדיקתה מעת לעת, מבטיחות קיום מהודר של מצווה שנאמר עליה ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״.