מנהגי החתן והכלה לפני החופה — צום ותשובה

יום החופה הוא יום גדול בחיי החתן והכלה, ונהגו בו מנהגים שונים שעניינם הכנה רוחנית למעמד. בין המנהגים הבולטים: צום ביום החופה, ריבוי בתפילה ובתשובה, ואמירת וידוי. מנהגים אלו נובעים מן ההכרה שביום זה נפתח דף חדש, ויש בו מעין דין.

טעם הצום

נהגו רבים שהחתן והכלה צמים ביום חתונתם. שני טעמים עיקריים נאמרו בדבר: האחד, שיום החופה הוא יום מחילת עוונות לחתן ולכלה, כעין יום כיפור פרטי, ולכן ראוי לצום ולשוב בתשובה. השני, חשש שמא ישתו לשמחה ולא יהיו צלולים בשעת הקידושין החשובה, ולכן ראוי להימנע מאכילה ושתייה עד לאחר החופה.

• הצום הוא עד לאחר החופה, ואז אוכלים בשמחה.
• הטעם המרכזי הוא יום מחילת עוונות.
• יש שנהגו לומר וידוי כביום הכיפורים.

ימים שאין צמים בהם

אין הצום נוהג בכל יום. ישנם ימים שבהם אין אומרים תחנון, וכן ימי שמחה מסוימים, שבהם נהגו שאין החתן והכלה צמים. הדבר תלוי בלוח השנה ובמנהגי העדות, ולכן יש לברר לפני החתונה האם היום הנבחר הוא יום שצמים בו. בעניין זה יש הבדלי מנהגים בין הקהילות.

תשובה ותפילה

מעבר לצום, עיקר עניין היום הוא ההכנה הרוחנית. ראוי לחתן ולכלה להרבות בתפילה ולבקש על הצלחת הבית ועל זרע של קיימא. נהגו שהחתן מתפלל בכוונה יתרה ומבקש רחמים על עצמו ועל זוגתו. ההכרה שביום זה נמחלים העוונות מעוררת את הלב לתשובה ולקבלה טובה לעתיד.

• ראוי להרבות בתפילה ובבקשת רחמים.
• נהגו לבקש על שלום בית ועל בניין נאמן.
• היום הוא הזדמנות לקבלות טובות לחיים המשותפים.

הבדלי מנהגים בין העדות

בפרטי מנהגי הצום והתשובה ישנם הבדלים בין עדות ישראל. בחלק מקהילות הספרדים לא נהגו להחמיר בצום כבקהילות אשכנז, ויש שנהגו רק להימנע מאכילה גסה. כל עדה נוהגת כמסורת אבותיה, ולכן ראוי שהחתן והכלה ינהגו כמנהג משפחותיהם או כהוראת רב.

ההכנה הרוחנית לחופה נותנת לחתן ולכלה את הכלים להיכנס למעמד מתוך טהרה וכוונה. הצום והתשובה אינם עניין של עצב אלא של התרוממות, מעין פתיחת דף נקי לקראת בניין הבית. מתוך הכנה זו תהיה השמחה שלאחריה שלמה ועמוקה יותר.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.