מידת הסבלנות: כוח השקט שמרומם את האדם

בעולם המהיר שבו אנו חיים, שבו הכול זמין במגע אצבע, מידת הסבלנות הולכת ונעשית נדירה. אנו מתרגלים לקבל הכול מיד, ולכן כל עיכוב או המתנה הופכים לקשים מנשוא. ודווקא משום כך, מידת הסבלנות חשובה היום מתמיד. היא אינה רק תכונה נעימה, אלא כלי מרכזי לחיים מתוקנים, לקשרים בריאים ולעבודת ה' אמיתית.

סבלנות כהארכת אף

בלשון חכמים, האדם הסבלן נקרא "ארך אפיים" — מי שאינו ממהר לכעוס. תכונה זו מיוחסת אף לקדוש ברוך הוא עצמו, שבין שלוש עשרה מידות הרחמים נמנית המידה "ארך אפיים" (שמות לד). כשאנו מתאמנים בסבלנות, אנו למעשה הולכים בדרכי ה', שמאריך אפו עם בריותיו ואינו ממהר להעניש.

הסבלנות שבין אדם לחברו

רוב המתחים בין בני אדם נובעים מחוסר סבלנות. מילה שנאמרה בחיפזון, תגובה נמהרת מתוך כעס, חוסר נכונות להקשיב עד הסוף — כל אלה הורסים קשרים. אדם סבלן, לעומת זאת, נותן מקום לזולת, מקשיב, ואינו מגיב מיד. הוא מבין שלכל אדם יש את קצב שלו, ואינו דורש מן האחר להיות כמותו.

• לעצור רגע לפני התגובה, במיוחד בעת כעס.
• להקשיב לזולת עד תום, מבלי לקטוע.
• לקבל שתהליכים אמיתיים דורשים זמן.
• לזכור שגם אנו זקוקים לסבלנותם של אחרים כלפינו.

סבלנות כלפי עצמנו

פן חשוב ולעיתים נשכח של הסבלנות הוא היחס אל עצמנו. אנשים רבים חסרי סבלנות כלפי עצמם: הם דורשים שינוי מיידי, מתוסכלים מכל כישלון, ומתייאשים כשההתקדמות איטית. אך כל צמיחה אמיתית, רוחנית או אישית, היא תהליך הדרגתי. הסבלן יודע לקבל את עצמו בתהליך, להתקדם צעד אחר צעד, ולא להישבר מכל נפילה. "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד) — הצדיק אינו מי שלא נופל, אלא מי שקם שוב ושוב.

סבלנות והשגחה

הסבלנות קשורה קשר עמוק לאמונה. אדם המאמין שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בחכמה, יודע שלכל דבר יש את עיתוי הנכון. הוא אינו נלחץ כשהדברים אינם מתרחשים מיד, משום שהוא בוטח שהכול מתנהל בזמן הנכון. חוסר הסבלנות נובע פעמים רבות מחוסר ביטחון; והסבלנות, להפך, היא פרי של אמונה שלווה.

בניית המידה

סבלנות אינה תכונה שנולדים איתה, אלא מידה שנרכשת באימון. כל פעם שאנו עוצרים רגע לפני תגובה נמהרת, כל פעם שאנו ממתינים בשקט במקום להתעצבן, אנו מחזקים את השריר הזה. בהדרגה, מה שהיה קשה הופך לטבעי. וכך, מתוך עבודה מתמדת, זוכה האדם לשלוות נפש, לקשרים טובים יותר, ולחיים רגועים ומאוזנים יותר.