לשון הרע בכתב, ברמיזה ובהבעת פנים

טעות נפוצה היא לחשוב שאיסור לשון הרע מתייחס רק לדברים הנאמרים בפה. אך האמת היא שהאיסור חל על כל אמצעי שבו אדם מעביר מסר שלילי על חברו, בין בכתב, בין ברמז ובין בתנועת גוף. הבנה זו חיונית במיוחד בימינו, כאשר רוב התקשורת מתנהלת בכתב.

לשון הרע בכתב

אדם הכותב דברי גנאי על חברו עובר על איסור לשון הרע בדיוק כמו האומר אותם בפה. אדרבה, לעיתים החומרה גדולה יותר, משום שהדברים הכתובים נשמרים, מתפשטים, ומגיעים לאנשים רבים. מכתב, פתק, או כל כתב אחר המכיל גנות על אדם נכלל באיסור.

נקודה זו רלוונטית מאוד בעידן התקשורת הכתובה. הודעות שנכתבות ונשלחות הן בגדר דיבור לכל דבר, והכותב נושא באחריות מלאה על תוכנן. הקלות שבה ניתן לכתוב ולשלוח אינה מפחיתה מן האיסור, אלא מגדילה את הסכנה.

לשון הרע ברמז

גם רמיזה שאינה אומרת דברים מפורשים נכללת באיסור. אם אדם רומז על חברו דבר שלילי, אף שלא אמר זאת בפירוש, והשומע מבין את כוונתו, יש בכך לשון הרע גמור. דוגמאות לכך:

• אמירה כמו מי היה מאמין שפלוני יתנהג כך, ברמיזה שלילית;
• שתיקה משמעותית בעת שמשבחים אדם, המרמזת על הסתייגות;
• אמירת חצי משפט המותיר את השומע להסיק מסקנה שלילית.

לשון הרע בהבעת פנים ובתנועות

חכמים לימדו שאפילו הבעת פנים, תנועת יד, או קריצת עין המעבירות מסר של גנאי על אדם, נכללות באיסור. הדבר נלמד מן הכתוב המתאר את הרשע כקורץ בעיניו ומולל ברגליו. כל אמצעי תקשורת לא מילולי המשמש להבעת זלזול בזולת אסור.

הציור והתיאור

אף ציור או תיאור המבזה אדם נכלל באיסור לשון הרע, שכן אין הדבר תלוי באמצעי אלא בתוצאה, היינו בזלזול הנגרם לחברו. כל דרך שבה אדם גורם לאחרים לזלזל בחברו או לחשוד בו נכללת באיסור.

המסקנה המעשית

ההבנה שלשון הרע אינו מוגבל לדיבור מחייבת זהירות בכל ערוצי התקשורת. לפני שאדם כותב הודעה, שולח פתק, או אפילו מביע עמדה בתנועת גוף, עליו לשאול את עצמו האם הוא גורם בכך לזלזול בזולת. הזהירות הכוללת בכל אמצעי הביטוי היא מהות שמירת הלשון. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.