ליל ראש השנה: הסימנים שעל השולחן ומשמעותם

מקור המנהג

נהגו ישראל לאכול בליל ראש השנה מאכלים מסוימים שיש בהם סימן טוב לשנה הבאה, ומבקשים על כל מאכל בקשה הקשורה בשמו או בטבעו. מקור הדברים בדברי חכמים שאמרו כי "סימנא מילתא היא", כלומר שהסימן יש בו ממש כדי לעורר את הלב ולכוון את המחשבה לטובה. אין כאן ניחוש או אמונה תפלה, אלא דרך לעורר את האדם בתחילת השנה לבקש רחמים ולהתפלל על העתיד.

חשוב להדגיש שעיקר העניין הוא התפילה והבקשה הנלווית לאכילה, ולא עצם המאכל. המאכל הוא רק תזכורת חזותית המסייעת לכוון את הלב, ולכן אומרים על כל סימן "יהי רצון" קצר המבטא את הבקשה.

הסימנים המקובלים

נהגו לאכול תפוח טבול בדבש ולבקש שתתחדש שנה טובה ומתוקה. רבים נוהגים לאכול גם רימון ולבקש שירבו זכויותינו כרימון המלא גרגרים. אוכלים ראש של דג או של כבש ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב", רמז להיותנו בעמדה של הובלה וזכייה.

עוד נהגו באכילת רוביא או לוביא ומבקשים שירבו זכויותינו; בכרתי ומבקשים שייכרתו שונאינו; בסלק ומבקשים שיסתלקו אויבינו; בקרא, הוא הדלעת, ומבקשים שתיקרע גזר דיננו הרע ושיקראו לפניו זכויותינו; ובתמרים ומבקשים שייתמו שונאינו. הבקשות בנויות לרוב על לשון נופל על לשון, כמשחק מילים המעורר את הכוונה.

הימנעות ממאכלים מסוימים

יש שנהגו שלא לאכול בראש השנה מאכלים חמוצים או מרים, כדי שיהיה סימן טוב למתיקות השנה. כן יש הנמנעים מאגוזים, ונאמרו בכך כמה טעמים, בין היתר משום שהם מרבים ליחה ועלולים להפריע לתפילה, ובין היתר משום רמז במספר הגימטרייה. מנהגים אלו אינם חובה גמורה, וכל אחד נוהג כמסורת בית אבותיו.

פרטי המנהג

סדר אמירת הסימנים נעשה לאחר ברכת המוציא על הלחם וטבילתו בדבש. על כל מאכל מברכים תחילה את ברכתו הראויה אם נצרך, ואחר כך אומרים את ה"יהי רצון". יש מקדימים את התפוח בדבש מיד, ויש סדרים מודפסים המסייעים לעבור על כל הסימנים כמנהג העדה. ההבדלים בין העדות רבים: לבני ספרד ועדות המזרח סדר ארוך ומפורט יותר, ולבני אשכנז לרוב מסתפקים בתפוח בדבש ובמיעוט סימנים.

הכוונה הפנימית

ראוי שלא יהפוך השולחן לטקס ריק מתוכן. עיקר העבודה היא שהלב יתעורר עם כל בקשה, וייכסף האדם באמת לשנה של קרבת ה', של ברכה ושל זכויות. המאכלים המתוקים מבטאים את התקווה והבטחון שהקדוש ברוך הוא ייטיב עמנו, מתוך אהבה ושמחה הראויות ליום שבו אנו ממליכים אותו עלינו.

נוהגים גם להימנע מכעס וממריבה בליל החג, ולשמור על אווירה של רוממות ושמחה מהולה ביראה, כדי שיהיה כל המעמד פתח לשנה טובה.