כיבוד אב ואם

כיבוד אב ואם היא מן המצוות החמורות, ונמנית בעשרת הדיברות בלוח הראשון בצד מצוות שבין אדם למקום, ללמד שכיבוד ההורים כמוהו ככיבוד הבורא (קידושין ל, ב). אמרו חז״ל ששקלה הכתוב לכבוד המקום, ושהקב״ה שותף עם ההורים ביצירת האדם, וכשאדם מכבד הוריו מעלה עליו הכתוב כאילו כיבד את השכינה. שכרה מפורש בתורה — ״לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ (שמות כ, יב). במאמר זה נבאר את יסודות מצות כיבוד ומורא הורים, מהותן, גבולותיהן וקיומן בחיים ואחר המוות.

שתי מצוות: כיבוד ומורא

יש שתי מצוות נפרדות כלפי ההורים:

• כיבוד — ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ (שמות כ, יב). מצות ׳עשה׳ שבמעשה: לדאוג לצרכיהם ולכבדם בפועל.
• מורא — ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״ (ויקרא יט, ג). מצווה שברוב עניינה ׳שב ואל תעשה׳: להתייחס אליהם ביראת כבוד ולא לנהוג בהם קלות ראש.

מהו כיבוד למעשה

אמרו חכמים (קידושין לא, ב) שכיבוד הוא בגופו ובממון:

• מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא — דואג לצרכיהם הגשמיים, בייחוד לעת זקנה וחולי.
• מכבדם בדבריו, מדבר אליהם בנחת ובסבר פנים יפות, ואינו מדבר עמם בגסות.
• נחלקו אם הכיבוד ׳משל אב׳ (מנכסי ההורה) או ׳משל בן׳; להלכה החיוב לטרוח בגופו, ובהוצאות — מנכסי ההורים אם יש להם, והבן חייב לטרוח אף בחינם.

מהו מורא למעשה

• לא יעמוד במקומו הקבוע לתפילה או לישיבה.
• לא ישב במקום המיוחד לו.
• לא יסתור את דבריו, ולא יכריע נגדו במחלוקת בפניו.
• לא יקראם בשמם, אלא ״אבא״ ו״אמא״, אף שלא בפניהם ואף לאחר מותם.

גבולות החיוב

• איסור מול מצווה — אמרו לו ההורים לעבור על דברי תורה — אינו שומע, שנאמר ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ — כולכם חייבים בכבודי (יבמות ה, ב; בבא מציעא לב, א).
• מצוות אישיות — בענייני נישואין, מקום לימוד תורה, או עלייה לארץ ישראל, יש שאינו חייב לשמוע להם; ויש לשאול מורה הוראה בכל מקרה.
• עד היכן כיבוד — אמרו שאין לו שיעור, והביאו מעשה בדמא בן נתינה, גוי מאשקלון, שלא ציער את אביו אף בהפסד ממון גדול, ושכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו (קידושין לא, א).
• מחילת ההורה — אב שמחל על כבודו — כבודו מחול; אך יש דברים שאין ההורה יכול למחול עליהם, ובמורא יש גבולות.

כיבוד אחר מיתה

• אמירת קדיש ולימוד תורה לעילוי נשמתם, ובפרט בשנה הראשונה ובימי האזכרה.
• אזכרת שמם בכבוד — כשמזכירו בתוך שנים עשר חודש מוסיף ״הריני כפרת משכבו״ (שולחן ערוך יו״ד רמ, ט).
• קיום צוואתם בדבר המותר, וכיבוד רצונם.

מקרים מיוחדים וכבוד סב וחותן

יש מצבים שההלכה מרחיבה או מגבילה בהם את החיוב: הורה שאינו נוהג כשורה — עדיין חייב הבן בכבודו ובמוראו, ולא יביישו. הורה חולה נפש או שאיבד צלילותו — אם קשה לבן לטפל בו, ימנה אחר שיטפל בו כראוי, ובלבד שלא יזלזל בכבודו. חייב אדם בכבוד אשת אביו בחיי אביו, ובכבוד בעל אמו בחיי אמו, ובכבוד סבו (שולחן ערוך יו״ד רמ, כא–כד). וכן נהגו לכבד חותן וחמות, אף שאין חיובם כחיוב ההורים ממש.

הנהגות מעשיות

• לעמוד מפני ההורה בכניסתו, ולסייע לו ברצון ובשמחה ולא בפנים כבושות.
• אף שההורה מוחל על כבודו — מצות מורא במקומה עומדת בכמה עניינים.
• לכבד גם הורים מבוגרים, חולים, או שאיבדו את צלילותם — אף כשהדבר קשה, בסבלנות ובנועם, שזו שעת המבחן האמיתית של המצווה.

טעם המצווה וגודל שכרה

ביארו הראשונים שני יסודות למצווה: הכרת הטוב — שההורים הביאוהו לעולם, גידלוהו וטרחו עליו בגופם ובממונם, ומידת כפיות הטובה מגונה עד מאוד; ושורש אמוני — שההרגל להכיר טובה ולכבד את מולידיו מביא את האדם להכיר בטובת הבורא, שהוא אביו האמיתי של כל העולם. לכן סמכה התורה כיבוד הורים לכבוד המקום. אמרו חכמים ששלושה שותפים באדם — הקב״ה, אביו ואמו; ובזמן שאדם מכבד את אביו ואמו, אמר הקב״ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני (קידושין ל, ב). שכרה מפורש בתורה — אריכות ימים בעולם הזה וטובה שמורה לעולם הבא, שנאמר ״לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״ (דברים ה, טז).

למעשה

ראוי לדבר עם ההורים בכבוד ובנחת, לסייע להם בצרכיהם בגוף ובממון, להימנע מלסתור דבריהם ומלשבת במקומם, ולהתפלל וללמוד לעילוי נשמתם אחר מותם. בהתנגשות עם מצווה או בהחלטה אישית — יש לשאול חכם ולא להכריע לבד.

סיכום

כיבוד ומורא הורים הם ביטוי להכרת הטוב העמוקה ביותר, וגשר בין כבוד ההורים לכבוד שמים. קיום שתי המצוות — במעשה ובהתנהגות, בחיים ואחר המוות — מזכה את האדם באריכות ימים ובבניין דורות של כבוד, יראה ואמונה.