ונשמרתם מאוד לנפשותיכם — היסוד התורני לשמירת הגוף

אחד היסודות הגדולים בהלכה הוא חובת האדם לשמור על גופו ועל נפשו מכל נזק וסכנה. התורה מצווה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ולמדו חכמים מכאן שאדם מחויב להתרחק מכל דבר המביא לידי סכנת חיים או נזק לבריאות. הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש קובע שמצות עשה היא להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, ולהיזהר בדבר היטב.

מקור החיוב מן התורה

הפסוקים "השמר לך ושמור נפשך מאוד" ו"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" נדרשו בידי חכמים כיסוד לשמירת הבריאות. אף שעיקר הפסוקים נאמרו בהקשר מסוים, למדו מהם הראשונים שיש כאן ציווי כללי על שמירת החיים והגוף. הרמב"ם מנה את חובת הסרת המכשולים המסכנים כמצוה, וכלל בה דברים רבים שאסרו חכמים מפני שיש בהם חשש סכנה.

חומרת הסכנה לעומת איסור רגיל

כלל גדול אמרו חכמים: "חמירא סכנתא מאיסורא" — חמורה הסכנה מן האיסור. כוונת הדברים שבמקום שיש חשש סכנת נפשות, מחמירים יותר מאשר בספק איסור רגיל. בספק איסור לעיתים מקילים, אך בספק סכנה מחמירים, משום שאין לאדם בעלות גמורה על גופו לסכנו.

• בספק איסור דרבנן לעיתים הולכים להקל, אך בחשש סכנה מחמירים.
• אדם אינו רשאי לסמוך על הנס ולהיכנס למקום סכנה.
• הזהירות נדרשת אף כאשר הסיכוי לנזק קטן, כל עוד מדובר בסכנה ממשית.

הגוף פיקדון ביד האדם

הפוסקים הדגישו שגוף האדם אינו קניינו הפרטי לעשות בו כרצונו, אלא פיקדון שהפקיד בו הבורא. מתוך תפיסה זו נובעת החובה להישמר מהרגלים מזיקים, ממאכלים מסוכנים ומהתנהגות פזיזה. בעל קיצור שולחן ערוך פתח את הלכות שמירת הבריאות בדברים אלו, וקבע שהיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שאי אפשר לעבוד את הבורא כראוי כשהאדם חולה.

שמירת הבריאות כחלק מעבודת השם

הרמב"ם הרחיב בהלכות דעות בעניין הנהגת הבריאות, וראה בשמירה על גוף בריא חלק מדרך השם. כשהאדם שומר על בריאותו הוא מסוגל ללמוד תורה, לקיים מצוות ולעבוד את בוראו. לפיכך אין השמירה עניין של חולין בלבד, אלא חלק ממהלך חיים של קדושה.

• אכילה מתונה ומסודרת.
• הימנעות מהרגלים הפוגעים בגוף.
• זהירות בדרכים ובמקומות סכנה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.