הפרשת תרומות ומעשרות בימינו — מתי, ממה וכיצד מברכים

בעידן שבו רוב התוצרת נמכרת בשווקים ובחנויות, חשוב לכל בית יהודי בארץ לדעת מתי מוטלת עליו חובת הפרשת תרומות ומעשרות, ומתי הדבר כבר נעשה על ידי גורם מוסמך. אי-ידיעה עלולה להביא לאכילת טבל — תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות — שאיסורו חמור.

על אילו גידולים חלה ההפרשה

חובת ההפרשה היא בגידולי קרקע שהם מאכל אדם, נשמרים בידי בעלים, וגדלו בארץ ישראל. לכן היא חלה על פירות האילן, ירקות, דגנים וקטניות. תוצרת שגדלה בחוץ לארץ אינה חייבת בהפרשה זו מן הדין. דבר שאינו מאכל אדם או שהוא הפקר גמור — פטור.

מתי אין צורך להפריש

• תוצרת הנושאת אישור הפרשה ממהדרין מטעם רבנות או גורם הלכתי מוסמך — כבר הופרש ממנה, ואין להפריש שוב.
• פירות וירקות שגדלו בחוץ לארץ ויובאו — פטורים מהפרשה זו.
• גידולים שהגיעו לבית לפני שהגיעו ל"גמר מלאכה" ולא נקבעו למעשר — צריך עיון לגבי זמן החיוב.

מתי חובה להפריש

כאשר אדם קונה תוצרת ארץ-ישראלית שאין עליה אישור הפרשה — למשל בשוק פתוח, מאדם פרטי, מגינת ביתו, או כשמסופק אם הופרש — עליו להפריש בעצמו לפני האכילה. כן יש להיזהר באירוח ובבישול: המבשל תוצרת שאינה מעושרת ומאכיל אחרים, מכשילם באיסור.

דין הברכה

כאשר ההפרשה היא מן הדין על תוצרת ודאי-טבל, מברכים "להפריש תרומות ומעשרות". אך כאשר יש ספק אם כבר הופרש — דהיינו "דמאי" או ספק — מפרישים בלא ברכה, מפני שספק ברכות להקל. רבים נוהגים שכאשר קונים מגורם שאינו מוסמך אך מסתבר שלא הופרש, מפרישים בלא ברכה מחמת הספק. הבחנה זו עדינה ומצריכה הדרכה.

אופן ההפרשה בפועל

נוטלים מעט יותר מאחד ממאה מן הפירות, מניחים בצד, ואומרים את נוסח ההפרשה המסודר הקובע מה הוא תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, ומעשר שני או עני. את החלק שהוא תרומה גדולה ותרומת מעשר עוטפים ומאבדים בכבוד, ואת קדושת מעשר שני פודים על מטבע. הנוסח המלא מצוי בסידורים ובחוברות מוסמכות.

סיכום

הכלל המנחה: תוצרת עם אישור הפרשה מהימן — אין מפרישים; תוצרת ללא אישור — יש לברר ולהפריש, ובברכה רק כשהחיוב ודאי. הטעויות בתחום זה שכיחות, ויש בהן חשש איסור טבל החמור. על כן, ובמיוחד בענייני ברכה ופדיון, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.