הסבלנות — אומנות ההמתנה והנפש הרגועה

מהי סבלנות באמת

הסבלנות נתפסת לעיתים כיכולת להמתין בלי לכעוס, אך עומקה רב הרבה יותר. מבואר שהסבלנות היא היכולת להכיל את המציאות כפי שהיא, גם כשהיא אינה תואמת את ציפיותינו, ולהגיב מתוך יישוב הדעת במקום מתוך תגובה מיידית. אדם סבלן הוא אדם שיודע לעצור, לנשום ולשקול את מעשיו, ולא נסחף אחר רגשותיו הראשוניים. מידה זו היא מן היקרות שבמידות, והיא דורשת עבודה רבה לקנותה.

הקדוש ברוך הוא — "ארך אפיים"

מן התארים שבהם אנו מתארים את הבורא הוא "ארך אפיים", כלומר בעל סבלנות מרובה. הקדוש ברוך הוא אינו ממהר להעניש את האדם על חטאיו, אלא ממתין לו, נותן לו הזדמנויות לשוב בתשובה ומאריך את אפו. מתוך התבוננות במידותיו של הבורא אנו לומדים שאף עלינו להידמות לו, כפי שלימדונו חכמים שראוי לאדם ללכת בדרכי ה': מה הוא ארך אפיים, אף אתה היה ארך אפיים. הסבלנות אינה אפוא רק תכונה נעימה, אלא הליכה בדרכי הבורא.

סבלנות כלפי עצמנו

אחד הפנים החשובים של הסבלנות הוא היחס אל עצמנו. אנשים רבים נוטים להיות קשים וביקורתיים כלפי עצמם, מתייאשים מכישלונותיהם ודורשים מעצמם שלמות מיידית. אך הצמיחה הרוחנית היא תהליך הדרגתי. חכמינו לימדו שאדם נדרש להתקדם צעד אחר צעד, ולא לקפוץ אל הפסגה בבת אחת. הסבלנות העצמית מאפשרת לנו לקבל את חולשותינו, ללמוד מטעויותינו ולהמשיך להתקדם בלי לשקוע בייאוש.

סבלנות בין אדם לחברו

ביחסים שבין אדם לזולתו הסבלנות היא יסוד מרכזי. בני אדם שונים זה מזה במזגם, בדעותיהם ובקצב שלהם. אדם חסר סבלנות מתקומם על כל הבדל ומגיב בכעס ובחוסר סובלנות. לעומתו, אדם סבלן יודע להכיל את השוני, להבין שכל אחד ניחן בעולם פנימי משלו ולהעניק לזולת את המרחב שהוא זקוק לו. הסבלנות היא תנאי לשלום בית, ליחסי חברות בריאים ולחיים בקהילה.

הסבלנות והאמונה

שורש הסבלנות נטוע באמונה. חוסר סבלנות נובע פעמים רבות מן הרצון לשלוט בכול ועכשיו, מתחושה שאם הדברים אינם קורים מיד, משהו השתבש. אך המאמין יודע שהכול מתנהל בזמנו הנכון על פי השגחת הבורא. ההמתנה אינה זמן ריק אלא חלק מן התהליך. כאשר אדם מאמין שיש תכלית ומשמעות גם להמתנה, נעשית הסבלנות קלה יותר, שכן היא נשענת על ביטחון בכך שהבורא מנהיג את עולמו בחכמה.

סיכום: לזרוע ולהמתין

הסבלנות דומה לעבודת האיכר הזורע את זרעיו וממתין בשלווה לקציר. אין הוא חופר בכל יום לבדוק אם הזרע נבט, אלא בוטח בתהליך ועושה את חלקו. כך גם בחיינו הרוחניים והאישיים: עלינו לעשות את שלנו, לזרוע את הזרעים הטובים ולהמתין בסבלנות ובאמונה לפירות. הסבלנות מעניקה לנו נפש רגועה, יחסים טובים יותר וקרבה אל הבורא. זוהי מידה שכדאי להשקיע בה את כל מאמצינו.