הנודר להתענות — דין נדר תענית והתרתו

אדם האומר 'הריני בתענית פלוני' או 'אצום ביום פלוני', והתכוון להתחייב, יצר בכך נדר גמור, ועליו לקיימו. דיני נדרי תענית הם פרק חשוב, שכן רבים נודרים בעת צרה או כקבלה לתשובה, ויש לדעת כיצד נוהגים בהם.

כיצד חל נדר תענית

הנדר חל באמירה בפה בדרך התחייבות. אם אמר בלשון נדר — 'הרי עלי תענית' — התחייב. אף קבלה בלב, אם גמר בדעתו להתחייב, יש בה תוקף לדעת רבים, ולכן יש להיזהר בלשון. מי שאומר 'בלי נדר' — אינו מתחייב בנדר, אלא מקבל על עצמו בלא חיוב נדר, וזו עצה טובה למי שאינו בטוח שיוכל לקיים.

נדר לזמן מסוים

הנודר להתענות ביום מסוים — חייב להתענות בו. אם נדר 'בכל יום שני ויום חמישי' — התחייב על כל אותם הימים, וזהו נדר מתמשך שקשה לקיימו, ולכן הורו הפוסקים שטוב להוסיף 'בלי נדר' או להגביל את ההתחייבות. אם הנודר חלה או נחלש ואינו יכול לקיים, יש לכך פתרונות בהתרה.

• נדר ליום קבוע — חייב באותו יום.
• נדר 'בלי נדר' — קבלה בלא חיוב נדר; אם לא קיים אין בו מלקות הנדר, אך ראוי לקיים.
• נדר על תנאי — חל רק בהתקיים התנאי.

מי שלא יכול לקיים

הנודר תענית ואירע לו אונס או חולי המונעו, או שהתענית מזיקה לבריאותו — אינו רשאי לסכן עצמו לקיים נדר. הדרך היא להתיר את הנדר אצל חכם או בית דין של שלושה, ככל נדר. בהתרה צריך 'פתח' או 'חרטה' כדיני התרת נדרים.

נדר תענית שחל בשבת או יום טוב

הנודר להתענות ביום שאין מתענים בו — כשבת, יום טוב, ראש חודש, חנוכה ופורים — הדין תלוי: אם נדר בפירוש על אותו יום, יש דיון אם הנדר חל; ואם נדר סתם והזדמן שחל ביום כזה, ידחה ליום אחר או יתיר נדרו. בראש חודש ובחנוכה ופורים יש פרטים מיוחדים. בשבת אין מתענים נדר תענית, אלא משלים ביום אחר או מתיר.

נדר בעת צרה

מי שנדר להתענות אם יינצל מצרה, ונענה — חייב לקיים נדרו. ראוי לכל הנודר נדרים שיזכור שמוטב שלא לידור כלל, כמאמר הכתוב 'טוב אשר לא תידור'. הקבלה הטובה היא בלשון 'בלי נדר', או נתינת צדקה במקום תענית, כפי שהורו פוסקים שבדורות החלשים עדיף לפדות את התענית בצדקה ובלימוד.

סיכום

נדר תענית הוא התחייבות גמורה. יש לדקדק בלשון, להעדיף 'בלי נדר', ולדעת שכשאי אפשר לקיים — הדרך היא התרה אצל חכם. אל יקל אדם ראש בנדרים, ואל ימהר לידור.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.