הנהגת הדיבור — בין שתיקה למוצא פה לפי הרמב"ם

בין תיקוני המידות שמלמד הרמב"ם בהלכות דעות, מקום מרכזי תופסת הנהגת הדיבור. הדיבור הוא ביטוי ישיר של מידות האדם, ובו ניכרת חכמתו או סכלותו. הרמב"ם מלמד שדרך החכמים שלא להרבות בדברים, אלא לדבר מעט ולעניין, וחז"ל אמרו שלא מצאו לגוף טוב משתיקה.

מיעוט דברים כדרך חכמים

הרמב"ם מורה שלא ירבה אדם בשיחה בטלה. דברי החכמה והמוסר — בהם ירבה; אך בדברים בטלים, ימעט. מובא בחז"ל שסייג לחכמה שתיקה, ושכל המרבה דברים מביא חטא. אין הכוונה לאסור כל דיבור, אלא להנהיג מידה: לדבר בשיקול דעת, ולא לפזר מילים לריק.

אמירת אמת והתרחקות מן השקר

יסוד גדול בהנהגת הדיבור הוא האמת. הרמב"ם מדגיש שדברי החכם יהיו אמת, ולא ידבר דבר שאינו כן. ההתרחקות מן השקר היא ממידותיו של תלמיד חכם, ואף משבחי הקב"ה שחותמו אמת. אדם צריך להרגיל לשונו לאמת בכל מצב, ולהיזהר אף מדברי חלקות ושקר קל.

איסורי הלשון — לשון הרע ורכילות

חלק חמור בהנהגת הדיבור הוא ההישמרות מאיסורי הלשון. לשון הרע, רכילות, אונאת דברים והלבנת פנים — כולם נכשלים בהם דרך הדיבור. הפוסקים והמוסר הרחיבו מאוד בחומרת לשון הרע. בין הכללים:

• שלא לספר בגנות הזולת אף אם הדברים אמת.
• שלא להעביר דברי אדם על חברו בדרך רכילות.
• להיזהר באונאת דברים — צער הנגרם בדיבור.
• שלא לדבר דברי חנופה ושקר.

דיבור בנחת עם הבריות

הרמב"ם מתאר את דרך תלמיד החכם בדיבורו: מדבר בנחת עם כל הבריות, ואינו מדבר בקול גדול ובגאווה. חז"ל שיבחו את מי שדעתו מעורבת עם הבריות, ומקדים שלום לכל אדם. כך הופך הדיבור מכלי שעלול להזיק לכלי המקרב ומכבד את הזולת.

הנהגת הדיבור היא, אם כן, מראָה למצב הנפש. אדם המתקן את לשונו — ממעט בבטלה, דובק באמת, נשמר מלשון הרע ומדבר בנחת — מתקן בכך חלק נכבד ממידותיו, ומקרב את עצמו לדרך החכמים שמלמד הרמב"ם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.