המוח: הפלא הגדול שבתוך הגולגולת

מרכז הבקרה של הגוף

בתוך הגולגולת שוכן המוח, איבר שמשקלו אינו רב, אך תפקידו עצום. הוא מנהל כמעט כל פעולה בגוף: מורה ללב לפעום, לריאות לנשום, לשרירים לנוע. הוא קולט את האותות המגיעים מן החושים, מפענח אותם, ומחליט כיצד להגיב. כל אלה מתרחשים בו זמנית, במהירות שאין לה אח ורע, ובלא שניתן את דעתנו על כך. בעודנו עסוקים במחשבה אחת, המוח מנהל ברקע אינספור פעולות השומרות על חיינו.

זיכרון, מחשבה ושפה

מעבר לניהול הגוף, המוח הוא משכן החשיבה. בו נשמרים זיכרונות מילדותנו לצד דברים שלמדנו אך זה עתה. בו נרקמת מחשבה, נולד רעיון, ומתגבשת החלטה. המוח מאפשר לנו ללמוד שפה, להבין דברים מופשטים, להבחין בין טוב לרע, ולתכנן את העתיד. היכולת הזו, לחשוב ולהבין, היא מן הדברים המייחדים את האדם, שנברא בצלם אלוקים. כושר הדיבור והשכל הם מתנה עצומה, ובהם ניכרת מעלת האדם על שאר הברואים.

למידה ושינוי מתמיד

תכונה מופלאה של המוח היא יכולתו להשתנות וללמוד לאורך כל החיים. כל פעם שאנו לומדים דבר חדש או רוכשים מיומנות, מתחוללים במוח שינויים המאפשרים לנו לזכור ולהשתפר. אדם המתמיד בלימוד מחזק את יכולותיו, וכך נראית בגוף עצמו אמת שחכמינו לימדו ברוח: שהאדם מתעצב על ידי מעשיו והרגליו. ככל שאדם חוזר על מעשה טוב, הוא נעשה טבע שני בו. המוח, שמשתנה לפי מעשי האדם, הוא ביטוי גשמי לעיקרון רוחני זה.

התבוננות בחכמת הבורא

קשה לתפוס כיצד מתוך איבר אחד נובעים מחשבה, רגש, זיכרון ויכולת. אך דווקא הקושי הזה מלמד על גדולת היוצר. דוד המלך אמר בתהלים: "נפלאים מעשיך, ונפשי יֹדעת מאֹד". האדם עצמו, על מורכבותו, הוא עדות חיה לחכמה שאין לה שיעור. ככל שמעמיקים בהבנת מורכבות הגוף, גוברת ההכרה שאין כאן מקריות, אלא תכנון מופלא. ההתבוננות הזו אמורה להוביל את האדם לענווה ולהכרת הטוב.

מוסר ההשכל

המתנה הגדולה של השכל מטילה על האדם אחריות. נאמר "ובחרת בחיים", והבחירה היא פרי השכל וההבנה. המוח הוא הכלי שבאמצעותו אנו לומדים תורה, מבחינים בין טוב לרע, ובוחרים בדרך הישרה. ראוי אפוא לנצל את המתנה הזו לדברים טובים: ללמוד, להבין, ולהעמיק בעבודת הבורא. כשם שאיננו זונחים את חוש הראייה או השמיעה, כך אל לנו להזניח את כושר החשיבה, אלא למלא אותו בתוכן ראוי. מתוך התבוננות בפלא שבתוך גולגולתנו, נזכה להכיר בגודל החסד שעשה עמנו הבורא, ולכוון את כוחותינו לטוב.