הלכות סליחות — תפילות הרחמים לימי הרצון

הסליחות הן תפילות ובקשות רחמים הנאמרות בימי הרצון שקודם ראש השנה ובעשרת ימי תשובה, ובהן מבקש עם ישראל מלפני בוראו סליחה ומחילה על עוונותיו. יסוד אמירת הסליחות נעוץ בברית שכרת הקב״ה עם משה רבנו, שכל אימת שיחטאו ישראל ויעשו לפניו כסדר הזה — יעשה להם ויסלח. הסליחות בנויות סביב אמירת שלוש עשרה מידות הרחמים, שהן לב התפילה וכוחה. בסליחות משולבים פסוקי תחנונים, פיוטים נרגשים שחיברו גדולי הראשונים, וידוי ובקשות רחמים על הכלל ועל הפרט.

זמן אמירת הסליחות

מנהגי העדות בזמן התחלת הסליחות שונים זה מזה, אך כולם מכוונים לימי הרחמים הסמוכים לראש השנה.

• בני ספרד ועדות המזרח — מתחילים לומר סליחות מראש חודש אלול ואילך, במשך כל ארבעים הימים עד יום הכיפורים, כנגד ארבעים היום שעלה משה לקבל את הלוחות השניים.
• בני אשכנז — מתחילים במוצאי השבת שלפני ראש השנה. אם ראש השנה חל בימים ראשון או שני, מקדימים לשבת שלפניה, כדי שיאמרו סליחות לפחות ארבעה ימים.
• יום ראשון של סליחות אצל האשכנזים נאמר באשמורת הבוקר או בחצות הלילה, ומרבים בו העם.

הזמן המובחר לאמירתן

הזמן המעולה ביותר לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, בשליש האחרון של הלילה, שהיא עת רצון שבה מתעוררים רחמי שמים, כפי שנאמר ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות״. יש הנוהגים לאומרן אחר חצות הלילה. אין לומר סליחות קודם חצות הלילה, שאין זו עת רצון, ובמיוחד את י״ג המידות שאין לאומרן בזמן שאינו ראוי. הקימה באשמורת הבוקר, מתוך טרחה וויתור על שינה, היא עצמה חלק מן ההתעוררות לתשובה ומגלה את חשיבות הבקשה בעיני האדם.

אמרו חז״ל: ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר הנה אנוכי כורת ברית.

שלוש עשרה מידות הרחמים

עיקר הסליחות הוא אמירת י״ג המידות: ״ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת...״. מידות אלו נאמרות בציבור ובניגון, ויש להקפיד לאומרן בכוונה גדולה. חז״ל לימדו שהקב״ה נתעטף כשליח ציבור והראה למשה את סדר אמירת המידות, ואמר: כל זמן שישראל עושים כסדר הזה — איני משיבם ריקם. עם זאת ביארו הפוסקים שאין הכוונה לאמירה בעלמא, אלא לאחיזה במידות אלו ולהליכה בדרכיהן: כשם שהוא רחום וחנון, אף האדם יהיה רחום וחנון.

אמירת הסליחות ביחיד

• יחיד יכול לומר את הסליחות, אך ידלג על החלקים הארמיים כ״מרן דבשמיא״ ו״מחי ומסי״ הנאמרים רק בציבור.
• י״ג המידות הן דבר שבקדושה, ולכן היחיד יאמרן בניגון הטעמים כקורא בתורה, ולא כדרך תפילה ובקשה.
• הווידוי ו״אשמנו בגדנו״ נאמרים גם ביחיד.

ההכנה וההנהגה בסליחות

ראוי לקום מבעוד לילה לאמירת הסליחות, שהעמל והטרחה בהם הם חלק מן ההתעוררות לתשובה. יש לומר את הסליחות מתוך הכנעה ולב נשבר, ולא כמצוות אנשים מלומדה. עיקר התכלית אינו ריבוי המילים אלא כוונת הלב והחלטת התשובה. הנוהגים לומר סליחות עדיף שיאמרון בציבור, שתפילת הרבים מתקבלת יותר, ובמניין אפשר לומר את י״ג המידות והקדישים כתקנתם. שליח הציבור המוביל את הסליחות ראוי שיהיה אדם הגון ומכובד, ירא שמים, שתפילתו רצויה.

חודש אלול — חודש הרחמים

הסליחות הן חלק ממכלול עבודת חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חז״ל ורמזו שראשי התיבות של ״אני לדודי ודודי לי״ הם אלול, ללמד שבחודש זה מתעורר האדם אל הבורא והבורא מתקרב אליו. נהגו בני אשכנז לתקוע בשופר בכל בוקר של אלול לאחר התפילה, כדי לעורר את הלב לתשובה, שנאמר ״אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״. כן נהגו להוסיף בחודש זה באמירת מזמור ״לדוד ה׳ אורי וישעי״ בשחרית ובמנחה. הסליחות משתלבות אפוא במסגרת רחבה של התעוררות והכנה לימי הדין הבאים.

סליחות בערב ראש השנה ובעשרת ימי תשובה

בערב ראש השנה מרבים בסליחות יותר משאר הימים, ואין נופלים בו על אפיים, מפני שהוא ערב חג. בעשרת ימי תשובה ממשיכים באמירת הסליחות בכל בוקר עד יום הכיפורים, ואף ביום הכיפורים עצמו הסליחות משולבות בתפילות היום. יש להיזהר שלא לאבד את זמן התפילה בציבור מחמת אריכות הסליחות, ולכן מסדרים את הזמנים כך שהתפילה תיאמר בעונתה.

מבנה הסליחות ותוכנן

הסליחות פותחות בדרך כלל באמירת ״אשרי״ וחצי קדיש, וממשיכות בפיוטים ובבקשות המסודרים לפי סדר קבוע. בין הפיוטים חוזרים פעמים רבות על אמירת י״ג המידות, שהן ליבת הסליחות. לאחר מכן אומרים תחנונים ופסוקי רחמים, ולבסוף וידוי — ״אשמנו בגדנו״ ו״על חטא״ — ונפילת אפיים. הפיוטים חוברו על ידי גדולי הראשונים כרבי שלמה אבן גבירול, רבי אלעזר הקליר ואחרים, והם עשירים ברמזים למקראות ולמדרשי חז״ל. הבנת תוכן הסליחות מעמיקה את הכוונה, ולכן ראוי ללמוד את פירושן ולא לאומרן כמצוות אנשים מלומדה.

סליחות והתשובה שבלב

יש להדגיש שאמירת הסליחות אינה מכפרת מאליה בלא תשובה. הפוסקים והמוסר הזהירו מפני הטעות לחשוב שעצם אמירת המילים או ריבוי הסליחות פוטרים את האדם מן העבודה הפנימית. אדרבה, מטרת הסליחות היא לעורר את הלב, לרכך אותו ולהביאו לידי חרטה אמיתית והחלטה לתקן. הבוכה בסליחות ואינו משנה את מעשיו — לא הועיל. לכן ילווה אדם את אמירת הסליחות בחשבון נפש, ויקבל על עצמו קבלות מעשיות. כך הופכות הסליחות מטקס למנוף אמיתי של תשובה והתקרבות.

הדרכה מעשית

למעשה, מי שמתקשה לקום באשמורת הבוקר, עדיף שיאמר סליחות בשעה שהוא ער ובכוונה, מאשר יאמרן בחיפזון ובלא ריכוז. יש להקפיד להצטרף למניין לאמירת הסליחות כדי לומר י״ג המידות כדבר שבקדושה. הרוצה להתעורר לתשובה יקדיש דקות של התבוננות אמיתית קודם הסליחות, ויכוון בעת אמירת הווידוי לפרט בלבו את החטאים שעליו לתקן. חשוב שלא להפוך את הסליחות לטקס חיצוני, אלא לעשותן כלי אמיתי לחזרה בתשובה. ראוי ללוות את הסליחות בקבלה מעשית לתיקון מידה אחת או מעשה אחד.

סיכום

הסליחות הן מתנה שנתן הקב״ה לעמו — דרך סלולה לבקש רחמים ולשוב אליו בימי הרצון. בכוחן של י״ג מידות הרחמים ובבקשות הנרגשות מעורר האדם את לבו ואת רחמי שמים כאחד. כאשר אדם קם באשמורת, אומר את הסליחות בכוונה ומלווה אותן בהחלטה כנה לתיקון המעשים — הוא זוכה שתפילתו תתקבל, ונכנס לימי הדין מתוך קרבה לבוראו ותקווה למחילה, ומוכן לקראת ראש השנה ויום הכיפורים בלב טהור.