הלכות חלה — הפרשת חלה מן העיסה וברכתה

מצוות חלה היא להפריש חלק מן העיסה ולתתו לכהן, ככתוב 'ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה'. מצווה זו אחת המתנות החביבות, והיא נוהגת בכל מקום ובכל זמן — בארץ ישראל מן התורה, ובחוץ לארץ מדרבנן, כדי שלא תשתכח תורת חלה.

על אילו עיסות חלה החובה

חובת חלה חלה על עיסה הנעשית מאחד מחמשת מיני דגן:

• חיטה.
• שעורה.
• כוסמין.
• שיבולת שועל.
• שיפון.

אין חיוב חלה אלא בעיסת קמח אחד מחמשת המינים שנילושה במים. עיסה הנעשית ממיני קטניות או מקמח אורז וכדומה — פטורה מן החלה.

שיעור העיסה החייבת

חובת חלה חלה כשיש בעיסה שיעור מסוים של קמח. נהגו להפריש בשתי דרגות: בעיסה הקטנה יותר מפרישים בלא ברכה, ובעיסה הגדולה מפרישים בברכה. השיעורים נמדדים בנפח ובמשקל, ויש בהם הבדלים בין הדעות. לכן הרוצה לדעת בדיוק מאיזה משקל קמח חייבים בברכה, יברר אצל רב את השיעור המקובל אצל עדתו, שכן השיעורים שונים בין מנהג אשכנז לספרד.

אופן ההפרשה והברכה

קודם ההפרשה, בעיסה החייבת בברכה, מברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו להפריש חלה' (ויש נוסח 'להפריש תרומה'). לאחר הברכה נוטלים כזית מן העיסה, או כל שהוא בזמן הזה, ואומרים 'הרי זו חלה'. את החלה המופרשת שורפים, מאחר שאיננו יכולים לתתה לכהן בטהרה כיום.

החלה בזמן הזה

בזמן הזה, מאחר שכולנו טמאי מתים ואין כהן יכול לאוכלה בטהרה, אין נותנים את החלה לכהן אלא שורפים אותה. נהגו לשרוף את החלה בתנור או על הגז בעטיפה מתאימה, ולא לאוכלה ולא ליהנות ממנה. הקונה לחם ומאפים מן השוק — ברוב המקרים הפרישו עליהם חלה במאפייה, אך ראוי לברר זאת.

יש פרטים נוספים בעיסות גדולות, בעיסת שותפים, ובצירוף עיסות בסל אחד, ובחיוב הברכה. לכן למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.