הכתובה — מהותה, קריאתה ומקומה בסדר החופה

בין הקידושין לבין שבע הברכות עומדת קריאת הכתובה. הכתובה היא שטר המעגן את התחייבויות החתן כלפי אשתו, ותקנת חכמים היא שלא יישא אדם אישה בלא כתובה. הבנת מהותה מבהירה מדוע ניתן לה מקום מרכזי כל כך במעמד החופה.

מהות הכתובה

הכתובה היא התחייבות ממונית של הבעל כלפי אשתו, ובה הוא מתחייב לזון אותה, לכבדה ולדאוג לצרכיה, וכן מתחייב סכום שתקבל במקרה של פירוד או אלמנות. עיקר תקנת הכתובה נועד לטובת האישה — שלא תהא קלה בעיני בעלה להוציאה, ושיהיה לה ביטחון כלכלי. כך הפכה הכתובה ליסוד בהגנה על מעמד האישה בבית.

• הכתובה מבטאת את אחריות הבעל לפרנסת הבית ולכבוד אשתו.
• היא קובעת סכום התחייבות לעת הצורך.
• אסור לבני הזוג לדור יחד בלא כתובה כשרה.

קריאת הכתובה תחת החופה

נהגו לקרוא את הכתובה בקול תחת החופה, לאחר הקידושין וקודם שבע הברכות. לקריאה זו שני טעמים עיקריים: ראשית, היא משמשת הפסק בין שלב הקידושין לשלב הנישואין, כדי להבחין בין שני חלקי המעמד. שנית, פרסום תוכן הכתובה ברבים מחזק את תוקפה ומכבד את ההתחייבות.

חתימת העדים

הכתובה צריכה להיחתם בידי שני עדים כשרים. חתימת העדים נותנת לשטר את תוקפו, ולכן יש להקפיד שהעדים יהיו כשרים על פי ההלכה, ושלא יהיו קרובי משפחה לחתן או לכלה או זה לזה. נהגו שהעדים חותמים לפני החופה או בסמוך לה, וכי מסדר הקידושין בודק את כשרותם.

• שני עדים כשרים חותמים על הכתובה.
• יש להיזהר מקרבת משפחה הפוסלת את העדות.
• נהגו לבדוק את נוסח הכתובה ואת פרטיה לפני הקריאה.

שמירת הכתובה

לאחר החתונה הכתובה שייכת לאישה, ועליה לשמרה במקום בטוח. הלכה רווחת היא שאין לבני הזוג לדור יחד אם אבדה הכתובה, עד שיכתבו כתובה חדשה או שטר אחר במקומה. דבר זה מדגיש עד כמה הכתובה אינה טקס בעלמא אלא מסמך בעל תוקף ממשי.

הכתובה היא ביטוי כתוב ומחייב לאחריות שנוטל הבעל על עצמו בבניית הבית. אין היא רק חלק מטקס החתונה אלא יסוד בחיי הנישואין כולם. ראוי שהחתן יבין את משמעות התחייבותו, ושבני הזוג יתייחסו אל הכתובה בכובד הראש הראוי לה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.