הגעלת כלים והכשרתם: כיצד מחזירים כלי לכשרותו

הלכות כשרות אינן עוסקות רק במאכלים, אלא גם בכלים שבהם מבשלים ואוכלים. כלל יסודי הוא ש"כבולעו כך פולטו": כלי הבולע טעם של מאכל בדרך מסוימת, נפלט ממנו אותו טעם באותה דרך. על עיקרון זה בנויות דרכי הכשרת הכלים, הנצרכות במקרים כמו עירוב בשרי בחלבי בכלי, רכישת כלי משומש, או הכשרת המטבח לפסח.

הדרך נקבעת לפי השימוש

הכלל המרכזי הוא שדרך ההכשרה תלויה בדרך שבה הכלי בלע את הטעם:

• כלי שהשתמשו בו על ידי נוזל רותח, כגון סיר בישול, מכשירים אותו בהגעלה במים רותחים.
• כלי שהשתמשו בו באש ישירה בלא נוזל, כגון שיפוד או רשת צלייה, צריך ליבון באש.
• כלי שהשתמשו בו רק בצונן, כגון כוס לשתייה קרה, די לו בשטיפה והדחה.

נמצא שאי אפשר לקבוע דרך הכשרה אחת לכל הכלים; יש לבדוק כיצד נעשה השימוש שגרם לבליעה.

הגעלה במים רותחים

הגעלה נעשית בהכנסת הכלי למים רותחים ברתיחה ממש. הסדר העקרוני: ממתינים פרק זמן מאז השימוש האחרון בכלי, מנקים את הכלי היטב מכל לכלוך וחלודה, מרתיחים מים בכלי גדול וכשר, ומכניסים את הכלי כך שכל חלקיו יבואו במגע עם המים הרותחים. לאחר ההגעלה נהוג לשטוף את הכלי במים קרים.

ליבון: קל וחמור

ליבון הוא הכשרה באש. יש מבחינים בין ליבון חמור, שבו מלבנים את המתכת באש עד שיוצאים ממנה ניצוצות או שקליפתה נושרת, לבין ליבון קל, שבו מחממים את הכלי עד שקש הנוגע בצדו השני נחרך. הכלל הוא שכלי שבלע באש ממש צריך ליבון, ולעיתים נדרש דווקא ליבון חמור. יש בכך פרטים רבים התלויים בסוג השימוש ובחומר הכלי.

כלים שאינם ניתנים להכשרה

לא כל כלי ניתן להכשרה. כלי חרס, מפני שבולע היטב ואינו פולט כראוי, אינו ניתן להכשרה בהגעלה לרוב הדעות, ולכן לעיתים אין לו תקנה לעניין מסוים. כלים בעלי חריצים, ידיות חלולות או חלקים שאי אפשר לנקותם, מעוררים שאלות, מפני שלכלוך שנותר חוצץ בפני ההכשרה. כלים מצופים או מורכבים מחומרים שונים דורשים בירור נפרד.

מאחר שדרכי ההכשרה רבות ומשתנות לפי החומר, לפי דרך השימוש ולפי דרגת הבליעה, וטעות עלולה להותיר כלי באיסורו או לקלקלו, אין להסתמך על הכרעה עצמית. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.