איסור הטיית משפט ועיוות הדין

התורה הזהירה פעמים רבות על שמירת המשפט מכל הטיה. נאמר "לא תטה משפט", "לא תכיר פנים", "לא תקח שוחד", "בצדק תשפוט עמיתך". כל אלו מלמדים שהדיין מצווה לפסוק את הדין על פי האמת בלבד, בלא שיושפע מגורם זר כלשהו.

איסור הכרת פנים

אסור לדיין להעדיף צד אחד על פני חברו מחמת מעמדו, עושרו, או קרבתו אליו. "לא תכיר פנים במשפט" — אסור לומר פלוני עשיר וחשוב, אכבד אותו ואטה אליו. וכן להפך, אסור להטות את הדין לטובת עני מתוך רחמנות, שנאמר "ודל לא תהדר בריבו". הרחמים על העני, מקומם מחוץ לכותלי בית הדין, אך בתוך הדין יש לפסוק על פי האמת בלבד.

שוויון בין בעלי הדין

חכמים תיקנו תקנות רבות כדי לשמור על שוויון בין הצדדים, שלא יראה אחד מהם מקופח. אסור שיהיה אחד עומד ואחד יושב, או אחד מדבר כל צרכו ואחד נאמר לו קצר דבריך. צריך שירגישו שני הצדדים יחס שווה לחלוטין, כדי שיוכל כל אחד לטעון בלב שלם.

• אסור להעדיף צד מחמת עושרו או חשיבותו.
• אסור להטות לטובת עני מתוך רחמים.
• יש לנהוג בשוויון מלא בישיבה, בדיבור ובזמן.
• הדיין פוסק על פי האמת בלבד, ללא שיקולים זרים.

איסור עיוות הדין

דיין המעוות במזיד את הדין, ומזכה את החייב או מחייב את הזכאי, עובר עבירה חמורה ביותר. אמרו חכמים שעיוות הדין הוא בכלל הדברים שבגינם חרב הבית והגלות באה לעולם. עוד אמרו שכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

זהירות בלשון ובהבעת דעה

חכמים הזהירו את הדיין שלא יגלה את דעתו לאחד הצדדים לפני גמר הדין, ושלא ילמד טענות לאחד מהם ("אל תעש עצמך כעורכי הדיינין"). כן אסור לדיין לשמוע טענות צד אחד שלא בנוכחות חברו, שנאמר "שמוע בין אחיכם" — שישמע את הטענות בנוכחות שני הצדדים, וכן "מדבר שקר תרחק".

אחריות נוראה

הדיין צריך לחוש תמיד את כובד האחריות המוטלת עליו. אמרו חכמים: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו. תחושת אחריות זו היא השמירה הטובה ביותר מפני הטיית משפט. דיין הירא מן הדין שלמעלה יזהר בדינו של מטה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.