
וישא משאות (בראשית מ"ג, ל"ד), משאות: מנות (רש"י). מעשה שאירע לאחרונה הביא לדין תורה מרגש בין ראובן, בעל קייטרינג מירושלים, לבין שמעון, בעל שמחה שהזמין ממנו שלוש
וישא משאות (בראשית מ"ג, ל"ד), משאות: מנות (רש"י). מעשה שאירע לאחרונה הביא לדין תורה מרגש בין ראובן, בעל קייטרינג מירושלים, לבין שמעון, בעל שמחה שהזמין ממנו שלוש מאות מנות לשמחה באחד האולמות בירושלים. כשהגיע ראובן עם המנות אל מטבח האולם, הבחין לפתע בילד עם סל ביד, עומד ובוכה בפתח המטבח. הילד סיפר: "אמא שלי שלחה אותי לקחת אוכל ממה שנשאר מהאירוע, אך עובד הניקיון ראה אותי ושלח אותי החוצה". נכמרו רחמיו של ראובן, ומיד הכניס לסלו של הילד עשר מנות מכובדות.
בתום השמחה ישבו השניים לערוך את החשבון. ראובן סיפר על הילד העני והפטיר בחיוך: "אחייב אותך רק במאתיים ותשעים מנות". "יקירי, אני משלם לך עבור שלוש מאות", הודיע שמעון בנחרצות, "זכות המצווה שייכת לי! כבודו אינו יכול לעשות 'מסחר' במנות שאני הזמנתי". אך גם בעל הקייטרינג אינו מוותר, ומתעקש לקבל שכר רק עבור מאתיים ותשעים. וכך המשיכו להתווכח, ובשמיים זועקים: אשריכם ישראל, שאלו הם דיני התורה שלכם! עם מי הדין?
השיב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: כל עוד המזון במטבח, הוא עדיין שייך לבעל הקייטרינג והוא אחראי עליו, ואם למשל יתקלקל, הרי זה באחריותו, ובעל השמחה אינו מעוניין לזכות בו שם, כי אינו יכול לשמור עליו. מלאכת בעל הקייטרינג מסתיימת כאשר הוא מניח את המזון על השולחנות. לכן, אם נטל את המנות מהמטבח, משל עצמו נטל. ואילו היה נוטל אותן לאחר שכבר היו על השולחן, כבר זכה בהן בעל השמחה, והמצווה שלו. לסיכום: נראה שראובן בעל הקייטרינג זכה במצווה, ושמעון ישלם עבור מאתיים ותשעים מנות בלבד.
שאלה נוספת: "איש כי ידור נדר... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל', ג'). בחור אחד שלח לרב את השאלה המעניינת הבאה: זמן רב רציתי לחוות טיסה בשמי הארץ ולצפות מן האוויר במרחבי ארץ החמדה. נדרתי, שאם תסתדר לי טיסה כזו בחינם, אתרום סכום מסוים לצדקה לטובת "קופת העיר". בימי החופש נפלתי בטיול לוואדי עמוק ונפצעתי, ושלחו לי מסוק של מגן דוד אדום שיפנה אותי לבית החולים. במהלך הטיסה התייסרתי מכאבים מחמת השבר ברגלי, אך כשהבטתי ימינה ושמאלה הייתי אחוז התפעלות מן הנוף המרהיב של ארצנו הקדושה. ופתאום נזכרתי בנדר. האם עליי לקיים אותו?
השיב הרב על פי השולחן ערוך (יו"ד סי' רי"ח ס"א): "כל הנודר או נשבע, רואים דברים שבגללם נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזו כוונה נתכוון הנודר, והולכים אחר העניין ולא אחר משמעות הדיבור". הבחור ודאי התכוון לטיסה שייהנה ממנה, בישיבה נוחה ובצפייה בנוף, ולא לטיסה לבית החולים מתוך כאבים עזים.
אולם כשהציע הגר"י זילברשטיין את השאלה לפני גיסו, מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, אמר מרן: גם טיסה זו היא בכלל "טיסה בשמי הארץ", ולכן צריך הבחור לשלם את נדרו.
מקץפרה: "מוו!" חברתה: "מוו!" הראשונה: "ידעתי שתגידי את זה!
הרב חיוך לשבת · לפני 50 ד׳ · 1 ד׳
מקץעשן סמיך יצא מן הארובה של בית קטן ועני. כל ערב שבת זה חזר על עצמו. אשתו של רבי חנינא בן דוסא הדליקה את התנור, וזרקה לתוכו עצים וקליפות שמעלים הרבה עשן. מי שעבר
הרב עונג שבת לילדים · לפני 50 ד׳ · 2 ד׳
מקץתארו לכם: אדם יושב שנים בבור חשוך, ופתאום מוציאים אותו, מגלחים אותו, מחליפים את בגדיו ומביאים אותו לפני המלך. ופרעה אומר לו: "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפת
הרב ניסים יגן · לפני 51 ד׳ · 2 ד׳
מקץ"וקראהו אסון", אמר יעקב אבינו, לשון קריאה וזימון. ברם, כשיהודה חזר על הדברים באוזני יוסף, שחשב אותו למצרי, אמר "וקרהו אסון". וקרהו, לשון מקרה ואקראי. שתי מילים
הרב יעקב גלינסקי · לפני 51 ד׳ · 1 ד׳
ויגשמנהג הוא שאת החתן ואת הכלה מובילים ההורים לחופה, ובהרבה מקומות ההורים מחזיקים בידם נרות. הרי באולם כל האורות דולקים, אז למה צריך נרות? יש פה מסר. כדי להגיע לבית
הרב שי עטרי · לפני 48 ד׳ · 1 ד׳
מקץיסוד ידוע של ה"מכתב מאליהו": נתינה מולידה אהבה. לפני החתונה החתן והכלה קונים זה לזה מתנות. למה כל זה? הרי לא חסר להם כלום, לא סירים, לא בקבוק יין ולא עט "פרקר".
הרב שי עטרי · לפני 48 ד׳ · 1 ד׳
וישבכל הסיפור של יוסף ואחיו, אומרת התורה, "ולא יכלו דברו לשלום". לא הייתה תקשורת. את סגנון הדיבור אנחנו יכולים ללמוד מיעקב אבינו: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". א
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
וישלחהחתן אומר לכלה בחופה: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". למה הכפילות? אפשר לומר כדת משה, או כדת ישראל. אומר החתן לכלה: בבית שלנו צריכים להיות שני יסודות. "כדת מ
הרב שי עטרי · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
ויגש"למה אתה עומד ליד המקרר?" "מחכה שיציע לי משהו!
מערכת להתענג · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳
מקץאיך יודעים שיש פיל מתחת למיטה? האף נוגע בתקרה!
מערכת להתענג · לפני 49 ד׳ · 1 ד׳