מעלת השומע בזיונו ושותק

בפרשת בראשית הקב"ה בורא את השמש והירח והכוכבים, "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א, טז).

הגמרא אומרת (שבת פח:) הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה, לא) "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". על פי זה ננסה לבאר מה שהיה בין השמש והירח.

בבריאת העולם אחרי שהקב"ה ברא את השמש והירח, באה הירח לקב"ה ואמרה לשון הרע על השמש. הקב"ה לקח את הכוח של הלבנה ומסר את זה בידי השמש ומאותו יום שהלבנה דיברה לשון הרע על השמש, אין לירח אור ואין לו כוח מכוחות עצמו, אלא זה שייך לשמש וכל היום השמש מרחמת ונוהגת בטובת עין עם הלבנה ומביאה לה לשעות הערב את הכוח של האור והלבנה מחזירה את הכוח של האור לשמש בתחילת היום.

רואים פה יסוד גדול, בגלל שהלבנה דיברה לשון הרע על השמש, הקב"ה לקח לה את הכוח שלה ומסר את הכוח הזה לשמש. כך גם צריך לדעת, אדם שדיבר לשון הרע על חבירו או עשה דבר לא טוב לחבירו, הקב"ה לוקח את הזכויות והמעלה של אותו אדם ומעביר את זה לאדם שדיברו עליו לשון הרע. כמו הירח שהיה לה אור והאור הזה הלך ועבר לשמש מאז שהירח דיברה לשון הרע על השמש, כך גם בן אדם שמדבר לשון הרע על חבירו, לוקח את המעלות שלו ונותן אותן לחבירו. אדם יכול ללמוד תורה ולעשות חסד, לתת צדקות ומעשים טובים, אבל ברגע שדיבר לשון הרע על מישהו הוא לקח את כל הזכויות שלו ונתן אותן לחבירו.

וזה מה שאומרת הגמרא הנעלבין האנשים שפגעו בהם ואינן עולבין והם לא מחזירים, עליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", יהיו כמו השמש בגבורה שלקחה את השמש מהירח.

לכן אדם צריך להיזהר לא לדבר לשון הרע על חבירו, לא לפגוע בו ולא לצער אותו, כי ברגע שהאדם גרם לו צער הוא מעביר את כל הזכויות והמעלות שיש לו לחבר שלו, וחבל שאדם יעמול על עצמו שנים ויעבוד קשה, וברגע אחד מעביר הכל לחבירו, לכן האדם יקפיד להיזהר על כבוד חבירו לא לצער ולא לפגוע באף אחד בעולם.