קשר האדם אל מקום מגוריו

האדם קשור בנפשו לסובב אותו. לא רק לאנשים הבאים עמו בדיבור הוא נקשר, אלא גם למקום בו הוא מתגורר. חכמינו ז"ל במסכת סוטה אמרו "חן המקום על יושביו", כך טבע הקב"ה את טבעו של האדם, שמקום מגוריו נושא חן בעיניו, וגם מקום שהתנאים בו גרועים - נושא הוא חן בעיני הדרים בו!

ואכן, המדרש מביא מעשה, ריש לקיש היה יושב ועוסק בתורה ברחוב אחד בטבריה, לפתע ראה שתי נשים יוצאות מטבריה והולכות למקום אחר, כאשר אחת מהן אומרת לחברתה: "ברוך ה' שהוציא אותנו ממקום זה שיש בו אויר רע!". שאל אותן ריש לקיש: "מהיכן אתן?", אמרו לו: "ממקום ששמו 'מזגא'". אמר ריש לקיש: מכיר אני את אותו מקום ששמו מזגא, ומקום זה אינו נעים למגורים, ואף על פי כן, אותן נשים שמחות לעזוב את טבריה ולחזור למקום מגוריהן הצפוף - עד כדי כך שהן מודות על כך שיוצאות הן מטבריה שאוירה רע! אין זאת אלא מפני שהקב"ה נתן חן המקום על יושביו.

עוד מסופר בתלמוד ירושלמי: קיסר רומי, ששמו דיקליטיאנוס - הציק לבני העיר 'פנייס', כאשר הטיל עליהם מיסים גבוהים. בשלב מסוים, איימו בני אותה העיר על הקיסר ואמרו לו: "אנו נלך למקום אחר!". ובכל זאת, 'סופיסטה', יועצו של הקיסר - אמר לקיסר בצורה החלטית: "הם לא ילכו מעירם, ואם ילכו – בסוף יחזרו למקומם! ואם רוצה אתה לבדוק את דברי - הבא צבאים, שלח אותם אל ארץ רחוקה, ותראה שלבסוף הם יחזרו למקומם!".

ואכן, כך עשה הקיסר: הוא הביא צבאים, חיפה את קרניהם בכסף בכדי שיוכל לזהותם בשלב מאוחר יותר, ושלח אותם לאפריקה. ומספר הירושלמי כי אכן, לסוף שלשים שנה - חזרו אותם הצבאים למקומם!

את עומק הענין, ש'חן המקום על יושביו' - מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו 'דברי סופרים', שכל קנייני האדם אינם שייכים לו במקריות, אלא הם שייכים לו כפי שנקבע בשורשו. וטבעו של אדם שהוא חושק ורוצה בדבר שלו יותר מאשר דבר אחר, אף אם הדבר האחר משובח ממנו. מעתה, כיון שאין לך אדם בישראל שאין לו חלק בארץ ישראל - נמצא שהמקום שבו הוא יושב זהו חלקו השייך לו בשורשו, ובו הוא חפץ, ולכן נושא הוא חן בעיניו.