אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה (במדבר ל"ג, נ"ד)
אחד המוסדות הגדולים ערך הגרלת ענק, שהזכיה הגדולה בה היתה מכונית משפחתית מפארת. כל כרטיס הגרלה נמכר תמורת מאתים שקלים.
אריה, שרצה להשתתף בהגרלה, פנה אל חברו זבולון והציע: "ראה נא ידידי, רבותינו אמרו (ב"מ ק"ה.): 'מזלא דבי תרי עדיף', כלומר, מזלם של שנים, השתפים ביניהם, עדיף על מזלו של אחד; מה דעתך שנרכש יחד כרטיס הגרלה, באפן שכל
אחד ישלם מחצית מדמיו, ואם נזכה, נחלק את הזכיה בינינו שוה בשוה...?"
זבולון השיב בחיוב אך הוסיף: "כעת אין לי כסף, שלם בבקשה את דמי הכרטיס ואחזיר לך מאחר יותר מאה".
אריה אכן שלם מאתים, כשהוא מתכון לרכש את הכרטיס עבורו ועבור זבולון. אלא, שבכל הימים הבאים, זבולון לא הגיע לשלם את חלקו, וגם כאשר פגש את אריה לא שלם את החוב.
כעבר מספר ימים נערכה ההגרלה הגדולה, והכרטיס שביד אריה עלה בגורל!
אריה קבל את מפתחות הרכב היקרתי, ונסע אל ביתו של זבולון [שטרם שמע אודות תוצאות ההגרלה]. לאחר שספר לו שההגרלה כבר נערכה, הזכיר בעדינות את חוב מאה השקלים.
זבולון התענין: "האם זכינו במשהו?", ואריה השיב: "למרבה הצער לא זכינו אפלו בפרס קטן".
וכאן הגיעה תג
ובתו המפתיעה של זבולון: "במחילה, איני רוצה לשלם על הכרטיס... הסכום הגבוה שהם גובים עבור כרטיס אינו מצדק לנכח סכויי הזכיה הקלושים..."
ואז אריה הוציא מכיסו מכשיר הקלטה זעיר, והשמיע לזבולון את המשפט האחרון שהוציא מפיו... לאחר מכן אמר לו: "ידידי היקר, המספר שעל גבי הכרטיס שבידי עלה בגורל... אבל אתה כבר הצהרת מפרשות שאינך מענין להיות שתף בקנית הכרטיס!"
זבולון טען כנגדו: "הכרטיס נקנה כבר מתחלה עבור שנינו, בשתפות, ומה שאמרתי שאיני מוכן לשלם, אין זה אלא מאחר שהטעית אותי שלא כדין! אלו היית מגלה לי את האמת, ודאי שהייתי מוכן לשלם את חלקי ולהשאר שתף בכרטיס!"
עם מי הדין?
תשובה
מבאר בשלחן ערוך (חו"מ סי' קע"ו סמ"א): ראובן ושמעון הסכימו להשתתף בעסק, וראובן השקיע מעות בעסק כמסכם, ושמעון עדין לא השקיע את מע
ותיו, ובינתים העסק הניב רוחים. אם כשבא ראובן לתבע את שמעון להביא מעותיו, הוא לא דחאו לגמרי, אלא אמר שיתן חלקו היום או מחר כשיהיו בידו מעות, לא בטלה השתפות ביניהם והרוחים הם של שניהם. אבל אם שמעון דחה לגמרי את בקשת ראובן, ואמר שלא יתן את חלקו - אין לו חלק ברוחים. ואפלו אם הוא רוצה אחר כך לתן מעות, אינו יכול לחזר בו, כי כבר נעקרה השתפות (נתיבות שם סקנ"ה).
ובאר המהרש"ם ("משפט שלום" שם), שכידוע, דרך השתפים שהאחד משקיע מכספו על דעת שהשני ישיב לו מאחר יותר, ולכן, אם ראובן השקיע מכספו, הוא עשה כן גם בשליחותו של שמעון, בחשבו שהלה יעמד בדבריו ויפרע לו. אמנם כל זה שיך דוקא כאשר שמעון אכן מתנהג כדרך השתפים ופורע את חלקו, או לפחות מתכון לעשות זאת, אבל כיון שאמר שאינו רוצה לתן, ואינו מתנהג כדרך השתפים - אם כן התברר למפרע, שעל דעת כן לא נתן ראובן את מעותיו עבור שמעון.
לנכח הדברים, נראה שבעניננו זבולון לא יזכה במאומה, שכן כפי שראינו, עד עתה הוא לא שלם את חלקו, ולאחר שנודע לו שהכרטיס לא עלה בגורל, אמר בנחרצות כי אינו מוכן לשלם, אם כן יכול אריה לטען, שחברו גלה שאינו מתנהג כשתף, כי שתף שמתכון להשתתף אך ורק לרוח ולא להפסד, אינו נוהג כשתף. וממילא התברר למפרע שלא על דעת כן שלם אריה את מלוא דמי הכרטיס...
לסכום: נראה שאריה לבדו זכה ברכב
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
וישלח
וישלח