היצור הזה מגדל מחדש לב, עיניים ומוח. הגנים לעשות זאת יש גם בנו.

יש יצור קטן, סלמנדרה מקסיקנית בשם אקסולוטל, שמחזיק ביכולת שנראית כמו מדע בדיוני. אם הוא מאבד רגל שלמה, היא צומחת מחדש. לא צלקת, לא גדם. רגל חדשה לגמרי, מושלמת, עם עצמות, שרירים ועצבים.

וזה לא נגמר ברגל. האקסולוטל בונה מחדש כמעט כל איבר: זנב, לב, עיניים, חוט שדרה, ואפילו חלקים מהמוח, בלי שום צלקת. הסוד הוא מבנה שנקרא "בלסטמה": תאים בוגרים בסמוך לפצע חוזרים אחורה למצב של תאי גזע, ובונים מחדש בדיוק את מה שאבד. וכאן הפלא: מדענים גילו שאנחנו נושאים כמעט את אותם גנים. לא חסר לנו הציוד, היכולת הזאת פשוט אינה מופעלת אצלנו. הפוטנציאל להתחדשות טבוע בתוכנו, וממתין להתעורר.

וכמה מאיתנו מסתכלים על מה שנשבר בנו, פצע ישן, אמון שנבגד, חלק בנפש שנפגע, ובטוחים שזה אבוד לתמיד? משלימים עם השבר, בטוחים שמה שאבד, אבד.

אבל אנחנו בימי "בין המצרים", ובסופה של מגילת איכה מופיעה בקשה מטלטלת: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". לא "תקן" ולא "טלא" את השבר, אלא "חַדֵּשׁ": בנה אותנו מחדש לגמרי. וה"כְּקֶדֶם" הוא כמו שהיינו במקור, בשלמות הראשונית. התשובה אינה טלאי על הישן, אלא בנייה מחדש, כאילו נבראנו עכשיו, נקיים ושלמים. בדיוק כמו האקסולוטל: לא מכסים את הפצע, בונים מחדש את האיבר בשלמותו.

שום דבר שנשבר בנו אינו אבוד לנצח. אז בפעם הבאה שנביט במה שנשבר ונחשוב שאבד, בואו נעצור, ונזכור את האקסולוטל ואת "חדש ימינו כקדם".